בית / Uncategorized / מפגשים ברכבת

מפגשים ברכבת

נסיעה ברכבת ישראל בבוקרו של יום חול היא בהחלט חוויה אנתרופולוגית מרתקת ומומלצת. מדי שבוע בחצי השנה האחרונה אני שמה פעמיי לעבר הכרך הגדול תל אביב ללימודים מטעם מקום עבודתי.

בקורס בו אני לומדת אכן מועברים תכנים אילו ואחרים, חשובים יותר או פחות אבל את השיעור האמיתי לחיים, השיעור המחספס , התרבותי והאותנטי אני לומדת דווקא במהלך הנסיעה ברכבת. במבט כללי על נוסעי הרכבת לא תראה כמעט נפש אחת ללא מכשיר אייפון/ אייפד/ לפטופ מלווים באוזניות מגוונות ומיוחדות ועוד כהנה וכהנה מכשירים וצעצועי טכנולוגיה שאינני יודעת אפילו לכנותם בשמות. איש איש עסוק בענייניו או ליתר דיוק במכשיר הטכנולוגי היותר מתקדם שלצידו. נדיר לראות אנשים משוחחים ביניהם שיחת חולין בשפה מילולית. אם מצויים כאלה הם ללא ספק החריגים שבחבורה, המיושנים, התקועים באייטיז. כל אחד ולא משנה גילו, דתו , סטטוסו ספון בתוך הבייבי הטכנולוגי שלו. גם אני מוצאת את עצמי מתכתבת עם האייפון 5 הלא ממש טכנולוגי שלי, יחסית לאביזרים החדישים שאני מגלה מדי שבוע ברכבת… מתקשרת איתו בשפה הפרטית שלנו.

מראות אילו מתגלים לעיניי בעיקר בנסיעה בגפי לתל אביב בבוקר. כשאני שבה בחזרה צפונה זה בד”כ עם 2 חברות מהקורס ואז אנחנו מעט מאזנות את התופעה ומנהלות רב שיח מילולי רצוף לכל אורך הנסיעה בין שלושתינו, כזה המתאים למיושנים שבינינו. מהר מאד אנו מייצרות מבטי זימה סביבינו ממרבית הנוסעים כאומרים לנו – “תסתומנה פיותיכן. זה מפריע לדיאלוג הטכנולוגי שמתנהל פה. איך אתן לא רואות את זה? איפה אתן חיות במאה ה-19 ? מה יש לכן כל כך הרבה לקשקש?“ מיושנות שכמותינו….

אחרי כל נסיעה כזו אני צריכה בין יומיים לשלושה כדי לשקם לעצמי את האגו הפגוע והמיוסר, לומר לעצמי שמכשיר אייפון 5 זה גם לא רע, שמה שלמדתי מבחינה טכנולוגית מספק אותי לגמרי ושאשתדל בפעם הבאה לקשקש קצת פחות כי אולי זה בעצם מפריע למאותגרי הטכנולוגיה צמודי המאה ה-21…..כמובן שהתסריט חוזר חלילה בכל שבוע ושבוע, בשינוי קל בדמות מכשיר טכנולוגי  חדש שמתגלה לעיניי במהלך הנסיעה.

אנשים שכחו לדבר ביניהם? שכחו שקיימת השפה העברית? מה עם קשר העין ולא כזה המתמקד בעינית האייפון? מה עם שפת הגוף והמימיקה? מה עם תקשורת בינאישית? לאן נעלמו כל אילו? ולאן נעלמו אליעזר בן יהודה ומר אבן שושן?

אולי יסדרו לי שרכבת ישראל מאותגרת הטכנולוגיה תמריא באותם בקרים בהם אני פוקדת אותה ותגיע מחיפה לתל אביב בעשר דקות, אם ברוח טכנולוגית עסקינן…..

ועד שזה יקרה מצאתי את עצמי בנסיעה האחרונה עומדת שעה שלמה מחוצה בין גולש סתור שיער בלונדי, בדרכו עם גלשנו המצוחצח לחופשת גלישה במדינה קאריבית שטופת שמש, לצד גיטריסט זרוק הנושא על גבו כמה דיסטורשנים צרודים בדרכו להופעה באיזה פאב אפל וחשוך – אילו בהחלט נראו רחוקים אלפי שנות אור מפלאי הטכנולוגיה, איזנו את תחושת האנכרוניזם שפקדה אותי והשיבו אותי במנהרת הזמן בחזרה לשנות ה-90 , שם הרגשתי מסתבר הרבה יותר נוח….שלא לדבר על האייטיז…

שתפו

כתבה מעניינת:

קריספיתה צילום נורית פלד-min

על קריספיתה שמעתם?

על פיתות טחינה כבר שמעתם? קבלו את הקריספיתה! חברת אחוה, יצרנית הטחינה, בשיתוף אורן בקר ונורית …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

SHOP NOW
close-link
//set menu items with childrens to be clickable