בית / Uncategorized / על חבל דק
על חבל דק

על חבל דק

שתפו

תמיד ידעתי שאנו מהלכים פה ביקום על חבל דק רק שלא ידעתי עד כמה דק! שישי בבוקר, אימי עם כאב בטן קל ותחושת זרם בבטן התחתונה. מתלבטת האם לגשת לרופא בקופת החולים אלא שהוא בחופשה בחו”ל ועומדת לוותר על הביקור. לאחר חשיבה נוספת משותפת ניגשת לרופאה אחרת בקופה שבדיעבד הצילה את חייה.

תוך חצי שעה תמימה אנו בחדר המיון בבית החולים הסמוך למקום מגורינו. 5 שעות של מתח מטורף, כמה בדיקות ששללו חלק מהשערות הכירורג. בשעה 15 אחר הצהריים מתבשרות על ניתוח חירום בהול עם חשד לדלקת תוספתן. אימי עוד לא ממש מבינה מה ומי, מעולם לא עברה ניתוחים ולא הורדמה בהרדמה מלאה. אף פעם לא מאוחר כנראה… מנסה עוד לשכנע את הכירורג לדחות הניתוח לתחילת השבוע ולגשת הביתה לארוז תיק בצורה מסודרת וההוא מבהיר לה שאין אפשרות כזו כלל וכלל.

כסא גלגלים, עירוי, צום חלקי בשל דחיפות הניתוח וקדימה לכירורגית א’. שעתיים מנקודת זמן זו אנו בחדר הניתוח לאחר עוד כמה בדיקות מקדימות. אני עוזבת לחדר ההמתנה השומם מאדם וממתינה לבשורת המנתח. בחור צעיר, מתמחה שהצליח בדרכו שלו לנסוך בי אווירה רגועה יחסית למצב הקריטי. שעתיים וחצי עוברות וטרם יוצא אליי אותו מתמחה. ואני מריצה סרטים בראש שהרי מדובר בניתוח דלקת תוספתן שאינו נחשב לקשה או מסובך יחסית. אולי קרה סיבוך בהרדמה המלאה? אולי מיהרנו להכניסה לחדר הניתוח? מה קורה שם לעזאזל? אולי לא בררתי מספיק את השלכות הניתוח? או אז עוברות למולי תמונות חיים, תהיות ושאלות, אתה מבין כמה זמני הכל וכמה שביר ונקודתי.

השעות נראות לי כנצח. יום שישי בערב, שיאו של השבוע המתוח והמעייף, פסגת השיגרה אליה אנו ממתינים מיום ראשון ואני מוצאת את עצמי בסיטואציה הזויה ובלתי מתוכננת בעליל. סוף סוף הוא יוצא אליי, המלאך הגואל, הרופא המנתח ומבשר לי שהניתוח התארך והסתבך. המצב כעת יציב ואמא יצאה להתאוששות שתיקח כשעתיים לפחות. הוא מוסיף ואומר שהיו חייבים לפתוח את הבטן למרות שקיוו שהניתוח ייגמר ב-2 נקבים בלבד ועוד כהנה וכהנה פרטים ממהלכו של הניתוח.

משפט אחד של מנהל המחלקה ביום שלמחרת מהדהד במוחי מאז ללא הרף – “לא מבין איך אמא לא פיתחה חום גבוה ואיך לא סבלה מכאבי תופת טרם הניתוח לאור המצב שהיה בבטנה. נס גדול. הייתן מחכות עוד כמה שעות וכל הסיפור היה נגמר אחרת”. החבל ההוא שדיברתי עליו בתחילת דבריי דק עד מאד, דק ממש כחוט השערה. דק עד שכמעט לא ניתן להבחין בו….ואני אומרת – נס חנוכה היה פה!

אני ממתינה לי בגפי בחדר ההמתנה ליד חדרי הניתוח עוד כשעתיים עד שאימי תתאושש ותעלה למחלקה ולפתע מגיע ומתיישב לידי אדם מבוגר הממתין לבנו הצעיר שזה עתה הוכנס לניתוח כריתת תוספתן גם כן. גורל משותף… מתפתחת שיחה הגואלת אותי מבדידותי וממחשבותיי החודרניות והקשות.

לאחר כשעה ומשמתגלים עוד ועוד פרטים אודותיו ואודותיי מתברר שהיה חבר ילדות של אבי ז”ל בקרית חיים המזרחית אי שם בשנות ה-50 וכי הכיר את עבודתו העיתונאית רבת הפעלים של אבי.

אין לי דרך לתאר את עוצמת הרגשות שחלפו בי כשהתגלתה עובדה מדהימה זו ועד כמה חשתי את אבי ז”ל נוכח איתי בחדר ההמתנה ביחד עם אותו אדם יקר. אני מאמינה כי אותו אדם קישר ביני ובין אימי לאבי באותה עת ששהתה אימי בחדר הניתוח. תיקשור תקראו לזה. אחת החוויות המעצימות בחיי ועל כך אני אסירת תודה!

כתבה מעניינת:

חגיגת קונצילה ריגטה עם עגבניות שרי צלויות, קלמטה ומוצרלה צילום אפיק גבאי (1)

קונצילה ריגטה – איטלקית 100%

שתפומתחשק לכם איטלקית 100% על הצלחת? קבלו מתכון של פסטה קונצילה ריגטה עם עגבניות שרי …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.