Array ( [_edit_lock] => Array ( [0] => 1699975108:5 ) [_edit_last] => Array ( [0] => 5 ) [_thumbnail_id] => Array ( [0] => 52608 ) [_advads_ad_settings] => Array ( [0] => a:2:{s:11:"disable_ads";i:0;s:19:"disable_the_content";i:0;} ) [tie_sidebar_pos] => Array ( [0] => default ) [tie_post_slider] => Array ( [0] => 184 ) [_the_champ_meta] => Array ( [0] => a:5:{s:7:"sharing";i:0;s:16:"vertical_sharing";i:0;s:7:"counter";i:0;s:16:"vertical_counter";i:0;s:11:"fb_comments";i:0;} ) [_yoast_wpseo_primary_category] => Array ( [0] => 2120 ) [_yoast_wpseo_focuskw] => Array ( [0] => בר יענקלוב ) [_yoast_wpseo_title] => Array ( [0] => בתי יענקלוב כותבת לבנה בר שנפל בקרב: "מתגעגעת" ) [_yoast_wpseo_metadesc] => Array ( [0] => במלאת 30 ימים לנפילתו של בנה סמל בר יענקלוב בקרב בעוטף עזה, כותבת האם בתי: "יש ימים שאני כועסת, למה זה קרה לי… ויש ימים שאני בחלום… ) [_yoast_wpseo_estimated-reading-time-minutes] => Array ( [0] => ) [_yoast_wpseo_opengraph-title] => Array ( [0] => פורטל זהר.נט | בתי יענקלוב כותבת לבנה בר שנפל בקרב: "מתגעגעת" ) [_yoast_wpseo_opengraph-description] => Array ( [0] => מלחמת חרבות ברזל ) [tie_views] => Array ( [0] => 1612 ) )

בר יענקלוב ז"ל ואימו בתי. צילום מהאלבום המשפחתי

בר יענקלוב ז"ל ואימו בתי. צילום באדיבות המשפחה

בתי יענקלוב כותבת לבנה בר שנפל בקרב: "מתגעגעת"

14/11/23 אנשים, חברה 1,612 צפיות

שתפו

במלאת 30 ימים לנפילתו של בנה סמל בר יענקלוב בקרב בעוטף עזה, כותבת האם בתי: "יש ימים שאני כועסת, למה זה קרה לי… ויש ימים שאני בחלום… עד הרגע שאני מתעוררת למציאות איומה ובלתי נתפסת"

מערכת פורטל זהר.נט

בשבת השחורה, 7.10.2023, הוקפץ לדרום סמל בר יענקלוב (19) מכרמיאל, לוחם בגדוד 101 שבחטיבת הצנחנים. הוא נפל בקרב מול מחבלי חמאס בקיבוץ כיסופים, אחרי שהציל ביחד עם חבריו ליחידה מאות אזרחים ממוות.

בתחילת השבוע מלאו שלושים ימים לנפילתו של בר ז"ל. אנו מביאים כאן כלשונו, את הפוסט המרגש שכתבה אימו, בתי יענקלוב.

"בר ילד יפה שלי,
עברו להם 30 ימים מאותו לילה שחור שנלקחת ממני. בר אני מתגעגעת אליך עד כדי איבוד היכולת לתפקד ומנסה כל יום לא לאבד את שפיותי, ולו למען אבא, מאי, גל ואליה.

כל יום קשה יותר ויותר עד בלתי נסבל!
אי אפשר להסביר את הרגשות.
אי אפשר להסביר את גודל הכאב ואת התאום הפעורה.
הקירות בבית שטופים בזכרונות בכל פינה…

חודש עבר ואני מרגישה שהכל קרה אתמול, מתגעגעת לקול שלך, לשיחות היומיות שלנו, לשמוע את מילות העידוד והאהבה שלך, גם שהיה לך קשה תמיד אמרת לי "אמא הכל טוב, קשה אבל כיף".

מתגעגעת לחיוך היפה שלך, שאמא היתה מתמוגגת ממך, מתגעגעת לנשק אותך ולפנק אותך.

ארבעה שבועות שאנחנו מוקפים במשפחה, בחברים ובחברים שלך שכל כך העריצו אותך. גילינו דברים שלא ידענו עליך, כמו למשל שהיית זה שמרים את המורל ביחידה (יש סרטונים שמעידים על כך).

אני אמא גאה, ילד גיבור שלי.

יש ימים שאני כועסת, למה זה קרה לי, למה אתה לא איתי עכשיו, אולי יכולת להינצל, אולי היו מחדלים שגרמו לכך, אני באמת לא יודעת…
ויש ימים שאני בחלום עד כדי כך שאני לא מאמינה איך אני מצליחה לאכול, לשתות, לישון, עד הרגע שאני מתעוררת למציאות איומה ובלתי נתפסת.

בר, כולם אומרים לי שאתה נותן לי כח.

אני בטוחה שאתה מסתכל עלינו מלמעלה ואומר "תהיו חזקים,תשמחו, תהיו אחד בשביל השני", זאת כנראה הנבואה שלך ואנחנו ננציח אותך שכל העולם יכיר אותך.

בר חיים של אמא, בבקשה תבוא אלי מידי פעם לבקר אותי בחלום.

שמור על עצמך שם למעלה ילד אהוב שלי.

יהיה זכרך ברוך עימנו לעולמי עד.

אמא אוהבת עד אין קץ"