Array
(
    [_edit_last] => Array
        (
            [0] => 5
        )

    [_thumbnail_id] => Array
        (
            [0] => 17015
        )

    [slide_template] => Array
        (
            [0] => default
        )

    [post_views_count] => Array
        (
            [0] => 36
        )

    [tie_views] => Array
        (
            [0] => 407
        )

    [_edit_lock] => Array
        (
            [0] => 1494335581:5
        )

    [_yoast_wpseo_is_cornerstone] => Array
        (
            [0] => 
        )

    [tie_sidebar_pos] => Array
        (
            [0] => default
        )

    [tie_post_slider] => Array
        (
            [0] => 184
        )

    [_yoast_wpseo_content_score] => Array
        (
            [0] => 30
        )

    [_yoast_wpseo_primary_category] => Array
        (
            [0] => 
        )

    [essb_cached_image] => Array
        (
            [0] => https://zhk.wpengine.com/wp-content/uploads/2015/05/נפאל-רעש-אדמה-991.jpg
        )

    [rank_math_primary_category] => Array
        (
            [0] => 
        )

    [rank_math_robots] => Array
        (
            [0] => a:1:{i:0;s:0:"";}
        )

)

דווקא נפאל

06/05/15 Uncategorized 407 צפיות

שתפו

איך זה שתמיד יוצא שהאסונות הכבדים ביותר וגובי המחיר הגבוה ביותר קורים במקומות שכוחי אל, מוכי גורל, דלים ועניים כמדינות העולם השלישי, חסרות המשאבים והעניות ביותר בתבל כולו?

מחשבה זו עברה במוחי הקודח מיד עם הידיעה על רעידת האדמה הנוראית שפקדה לפני כשבועיים את נפאל, מדינה קטנה וכל כך עניה במזרח הרחוק. אני זוכרת את נפאל מרהיבת הנופים מביקורי בה לפני כ-4.5 שנים בשנת 2010, טיול חטוף בין שבועיים אליו יצאתי בחופזה בחופשת סוכות. אני זוכרת שבדרכי חזרה ארצה עצרתי למספר ימים בבנגקוק שבתאילנד וזו נראתה לי כמדינה העשירה והמשגשגת ביותר בהשוואה לנפאל הענייה.

אני גם זוכרת שלקח לי שבוע ימים להתרגל בנפאל לריחות הקשים, למראות הכה שונים, לפרצופי האנשים ברחובות, למנהגים המוזרים ולאווירה הכללית. אפילו חשבתי ביומיים הראשונים לשהותי בה לשוב ארצה, וכמי שעברה אי אילו חוויות הרפתקניות בטיוליי מחוץ לארצינו הרגשתי מוזר עם קשיי הסתגלותי אילו. כך שהנחיתה בחזרה בתאילנד היתה כירח דבש לעומת השהות בנפאל.

עם זאת כשהצלחתי להסתגל קמעה למקום התגלתה בפניי מדינה יפהפייה, נופים עוצרי נשימה, הטבע במלוא הדרו לצד עוני עצום וצורם כל כך, ילדים קטנים ברחובות מקבצי נדבות ופנים רבות כואבות זועקות לעזרה.

ודווקא שם, בחבל ארץ זעום, מוכה ועני זה התמקמה לה הרעידה הנוראית כאומרת אין מספיק קשיים פה, אוסיף לכם עוד כמה וכמה כדי שלא ישעמם… רעידה נוראית שגבתה חיים רבים של בני אנוש. ואני שואלת – יש איזו חוקיות בעולם המוזר הזה? יש איזו סיבה לעובדה שאסונות כה רבים קורים במקומות מסוג זה? יש איזה מנגנון כזה שמסדיר מדי כמה חודשים אסון בסדר גודל עצום כדי להמית מספר רב של אנשים “ולרענן” את שורות בני האנוש?

ואז שוב אני זונחת את תחלואיי החברה שלנו הישראלית, את השחיתויות והאירועים מעוררי החלחלה שניבטים לעינינו על בסיס יומי מכותרות החדשות באמצעי התקשורת ולכמה רגעים חשה גאה על היותי ישראלית. מרגישה שאני יכולה להרים את הראש בגאווה לכמה ימים לנוכח התגייסות המשלחת הישראלית באיזור המוכה, לאור נסיונות ההצלה מעוררי ההשראה ולמול ההצלחות הנקרות בדרך. סיוע זה אין ספק כי הוא ייחודי לעמינו ואת זה אי אפשר לקחת מאיתנו!

שירלי גורן

דוא”ל [email protected]

כתבה מעניינת:

שתיין צילום אילוסטרציה: Pixabay

קמצן, מתלהב או חבר אמת: איזה סוג של שתיין אתה?

שתפוכמו חבר אמת, אלכוהול תמיד נמצא שם: כשעצוב, כששמח, במסיבה הכי שווה ובאירוע המרגש ביותר. …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

זהר הצפון פרסום בע"מ טל:04-9587111 04-9905344 04-9981444 רחוב הגליל 2 ת.ד 473 כרמיאל 21614
© כל הזכויות שמורות 2024