Array
(
    [_edit_lock] => Array
        (
            [0] => 1535923678:21
        )

    [_edit_last] => Array
        (
            [0] => 21
        )

    [tie_sidebar_pos] => Array
        (
            [0] => default
        )

    [tie_post_slider] => Array
        (
            [0] => 184
        )

    [_yoast_wpseo_content_score] => Array
        (
            [0] => 30
        )

    [_yoast_wpseo_primary_category] => Array
        (
            [0] => 1388
        )

    [tie_views] => Array
        (
            [0] => 306
        )

    [_thumbnail_id] => Array
        (
            [0] => 17838
        )

    [essb_cached_image] => Array
        (
            [0] => https://zhk.wpengine.com/wp-content/uploads/2017/07/jake-melara-1411.jpg
        )

    [essb_pc_whatsapp] => Array
        (
            [0] => 1
        )

    [essb_pc_facebook] => Array
        (
            [0] => 1
        )

    [rank_math_primary_category] => Array
        (
            [0] => 1388
        )

    [rank_math_robots] => Array
        (
            [0] => a:1:{i:0;s:0:"";}
        )

)

הפסיפס הנשי שלי

17/07/17 Uncategorized 306 צפיות

שתפו

 

שעת לילה מאוד מאוחרת, הטור שלי לעיתון כבר צריך להשלח, אבל במקום הטור עושה את דרכה לעולם הודעת ווטסאפ. הנוסח אחיד, הכתובות מגוונות.

"אני צריכה לכתוב ולשלוח טור לעיתון עוד הלילה ואין לי רעיון. תשלפי משהו…נגיד שהיית קוראת את העיתון, על מה היית מתעכבת לקרוא?"

חלקן לא עונות לי, אולי ישנות, אולי עסוקות. בטח ישיבו לי בבוקר כשהראש שלי יהיה בדברים אחרים ואני רק אשלח להן בחזרה איזה סמיילי מנשק כדי לא להתעכב בהסברים שזה כבר לא רלוונטי. לקח לי זמן להבין שזה בסדר: כמו ליקום, גם לנו ולאנשים קרובים לנו, יש לפעמים קצב שונה.

ואז…הן מתחילות לזרום, אחת אחרי השנייה, חלקי הודעות שמגיעות בהמשכים, "נכנסות" זו בזו. אפילו משלימות אחת את השנייה מבלי לדעת. מנגינה שלימה של רעיונות נשיים שמתנגנת בווטסאפ שלי.

"תכתבי על החופש הגדול, ילד משועמם בבית, זוועה להורים. את יכולה לקרוא לזה: סיפורו של פרזיט".

"ילדים בחופש- את חייבת לכתוב על זה עכשיו, הכי רלוונטי!" מתקבלת הודעה נוספת. ואז ממשיכה "רק על זה מדברים בכל מקום….האטרקציות יקרות, במה להעסיק אותם? אנחנו שולפים ארנקים, מוכנים להשקיע הרבה כסף רק כדי להרגיע לעצמנו את המצפון שהילדים נהנים בחופש… ואיך אנחנו גדלנו בילדות?! תהיי בטוחה שההורים שלנו לא הוציאו אלפי שקלים רק כדי לבדר אותנו… רק היום הלכנו לסרט בקולנוע החדש. 150 ₪ ולא חשבתי פעמיים".."
"מעולה! תמשיכי," אני כותבת "אני ביובש…לא עולה לי כלום"
"יובש?!" היא יורה "יש לך ילדים???"

""הנחתת עליי שאלה קשה….." משתלבת הודעה נוספת, "-אולי משהו אישי ומעורר הזדהות? אולי תכתבי על יחסים בין אימהות לבנות? ואם לא אז שגרה וזוגיות. תמיד תופס"

"אני הייתי קוראת על הילדות שלך," כותבת חברה אחרת "-משהו על ההתמודדות של עולים חדשים בארץ".

"אני יודעת שזה קצת כבד ללילה אבל יהיה מעניין לקרוא את דעתך לגבי זה:" אחותי הקטנה שולחת לי צילום כתבה של ווינט עם הכותרת "יום היסטורי למאבק בזנות בישראל!" "השרים אישרו: עונש מאסר לצרכני זנות".

בסוף לא כתבתי. אני עוד אפתח את הכיוונים האלו ואחרים, אבל בינתיים חשבתי כמה זה מאפיין את הפסיפס האנושי והנשי שאני חיה בו וכמה אני בת מזל.
פסיפס שיש בו מקום להיות אמא, לטפס על קירות בחופש הגדול, לפנק אותם עד כלות ובוא בזמן לצחוק שהם פרזיטים קטנים…להתעסק בעצמנו, ביחסים עם ההורים שלנו, בילדות שחווינו, בהשפעות שלה עלינו ובחלקים שמהם אנחנו בורחים עד היום, פסיפס שיש בו גם מקום לקצת אג'נדות ודעות וגם…לכאלו שמבלות עכשיו או סתם ישנות.

אז תודה לכן חברות, בנות דודות ואחיות אלופות שלי,
כל אחת בדרכה מזינה אותי בהשראה ומשמעות.

כתבה מעניינת:

שתיין צילום אילוסטרציה: Pixabay

קמצן, מתלהב או חבר אמת: איזה סוג של שתיין אתה?

שתפוכמו חבר אמת, אלכוהול תמיד נמצא שם: כשעצוב, כששמח, במסיבה הכי שווה ובאירוע המרגש ביותר. …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

זהר הצפון פרסום בע"מ טל:04-9587111 04-9905344 04-9981444 רחוב הגליל 2 ת.ד 473 כרמיאל 21614
© כל הזכויות שמורות 2024