לקבל אהבה

שתפו

היי, היום אני רוצה לכתוב על מה שאנחנו בדרך כלל לא מעיזים לכתוב או לדבר עליו, ההורים שלנו…

הם יכולים להיות נדירים, תמיד שם בשבילנו, כדי להרים אותנו כשאנחנו נופלים, לטפל כשאנחנו חולים, להיות באמת נדירים במינם. לא פעם כתבתי פה על אמא שלי ועל הקשר המיוחד שיש לי איתה, אבל אחרי פגישה עם אילנה, בחורה שהגיע לדף שלי ויצרה איתי קשר, גם השקפתי על הנושא השתנתה.

היא כותבת לי כך: “אני ואמא שלי בקשר מאוד מיוחד בשנים האחרונות.בשנה האחרונה התרחקתי, זה כבר בילתי נסבל מה שאני עוברת איתה. המשקעים שלי הם בגלל הקשר המיוחד הזה. בצעירותי הייתי מספרת לה כמעט הכל והשנים לימדו אותי שממש אין צורך בכך, בעיקר בשנים האחרונות ובשנה האחרונה ממש,אני מוצאת את עצמי שומרת סודות ממנה. הסיבה היא כי מעולם לא חשתי שאני מרצה אותה, שאני באמת אהובה עליה ואולי בגלל זה אני דפוקה. חשוב לי שכל העולם יאהב אותי, יש לי ילדים ואני כל הזמן מספרת ואומרת להם באובססיביות, כמה אני אוהבת אותם כל אחד בדרך שלו, והם כל-כך שונים. אני עושה את זה מכיוון שזה היה חסר לי. לי לא אמרו מעולם ‘אני אוהבת אותך ילדה שלי“.

“כן, אמא שלי עברה חיים לא קלים וגידלה אותנו לבד ועשתה את זה בצורה הכי הכי שאפשר, מעולם לא היה חסר לי ולאחי כלום, חוץ מהרגשה של אהבה. לא היה לי אבא והסיבה שהייתי כל כך קרובה אליה, כי כל הזמן רציתי לרצות אותה, שאולי גם אותי היא תאהב יום אחד. היו פעמים שאפילו ישבתי ושאלתי אותה, את אוהבת אותי? ודמעות עלו על עינייה. ‘ברור שאני אוהבת אותך, את הבת שלי’. אבל אני לא רוצה שתאהב אותי כי אני הבת שלה, רוצה שתאהב כי היא חשה את הצורך לאהוב אותי”.

נשאלת השאלה, כמה מאיתנו חוו אתה ההרגשה של אילנית? כמה חווים אותה עדיין? תמיד אומרים לנו זה ההורים שלנו, צריך לסלוח להם, יום אחד ימותו ואנחנו נישאר עם הכל על המצפון שלנו. אני תוהה ושואלת אני כותבת על אחד הנושאים הרגישים האלה, אהבה בין הורה לילד. אני אדם מאוד ליבראלי וחופשי אבל אילנית הפתיעה אותי, יש לומר. אני קוראת את המכתב שהיא שלחה לי ובוכה. בא לי לחבק אותה, לנשק אותה, אני מקבלת כל כך הרבה מכתבים מאנשים ופעם ראשונה אני יושבת כמו ילדה קטנה ובוכה. בא לי לצעוק אילנית תאהבי את עצמך כמו שאת, מי שלא רוצה לאהוב אותך לא שווה אותך, לא ראוי לך- וברגע שתאהבי את עצמך, היקום ישלח לך כל כך הרבה אהבה שלא תאמיני בכלל. מותר לך לעשות טעויות ומי שרוצה לזכור לך אותם כל החיים במקום לזכור כמה הצלחת בחיים, זו הבעייה שלו. הוא יכול להיות אמא, אבא, אח, אחות, קרוב משפחה, חבר, חברה, זה רק שלו אל תכנסי לשם. לי לקח זמן להבין את הדברים האלה אבל בארבע וחצי השנים האחרונות אני מפתיעה את עצמי ובעיקר את מי שממש קרוב אלי וחווה אתי דברים לא קלים במיוחד. אני חווה התבגרות בלתי רגילה, פחות בכיינית ומרחמת על עצמי.

אז קוראים שלי, שולחת אהבה אמיתית ממני אליכם, מקווה שגם אתם שולחים אהבה לסובבים אתכם, כי אנחנו לא באמת יודעים אם זה שיושב מולנו קיבל אהבה בחיים.

כתבה מעניינת:

שתיין צילום אילוסטרציה: Pixabay

קמצן, מתלהב או חבר אמת: איזה סוג של שתיין אתה?

שתפוכמו חבר אמת, אלכוהול תמיד נמצא שם: כשעצוב, כששמח, במסיבה הכי שווה ובאירוע המרגש ביותר. …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *