Array
(
    [_edit_lock] => Array
        (
            [0] => 1468739078:5
        )

    [_edit_last] => Array
        (
            [0] => 5
        )

    [tie_views] => Array
        (
            [0] => 1162
        )

    [_thumbnail_id] => Array
        (
            [0] => 14786
        )

    [tie_sidebar_pos] => Array
        (
            [0] => default
        )

    [tie_post_slider] => Array
        (
            [0] => 184
        )

    [_yoast_wpseo_content_score] => Array
        (
            [0] => 30
        )

    [_yoast_wpseo_primary_category] => Array
        (
            [0] => 284
        )

    [essb_cached_image] => Array
        (
            [0] => https://zhk.wpengine.com/wp-content/uploads/2016/07/מירי-פרגיאן-1051.jpg
        )

    [rank_math_primary_category] => Array
        (
            [0] => 284
        )

    [rank_math_robots] => Array
        (
            [0] => a:1:{i:0;s:0:"";}
        )

)

פרידה ממירי

17/07/16 Uncategorized 1,162 צפיות

שתפו

השבוע נפרדנו, עיר שלמה, מחברה אהובה לעבודה בעיריית כרמיאל, מירי (מרים חנה) פרג’יאן היקרה מכל שהלכה בטרם עת, צעירה מדי, יפה מדי, יקרה מדי לרבים מאיתנו!

בלתי נתפס בעיניי מושג המוות, החידלון הזה, חוסר האונים של הנותרים מאחור, המשפחה, הילדים, החברים. תחושת היתמות, הריק, הבור שנפער. כל פעם מחדש במעמד קבורה של אדם זה או אחר אני מבינה כמה אני לא מבינה מהו מושג המוות.

רק אתמול היית כה חיה מירי, כה ברורה, אמיתית, נושמת, כאן ועכשיו. פתחתי את הבוקר בישיבה במחלקת החינוך בעירייה מבלי לדעת כלל כי מצבך כה קשה וכי למעשה את אינך עוד איתנו. התבשרתי כי הלכת מבלי שוב והכאב חתך את נשמתי. לפני שלושה שבועות התכתבתי אתך בפייסבוק בתגובה על תמונה מחתונת בנך ממש לפני חודשיים. ענית לי והיית כה חיה, כה בריאה עבורי.

אלברט בעלך הכאוב אמר במעמד הלוויה כי יכולת לבחור להישאר שם באמריקה, ארץ האפשרויות הבלתי נדלות, בת למשפחת ניצולי שואה שידעה סבל רב. אך בחרת לעלות בתחילת שנות ה-20 לחייך, בגפך, להקים בית בישראל והשארת את כל הזוהר האמריקאי, את שלל האפשרויות ואת כל חלומות הנעורים מאחור. הקמת משפחה לתפארת והיית סמל החיים.

אני זוכרת אותך בראש ובראשונה כמורה לאנגלית שלי בכיתה ז’6 בבית הספר התיכון אורט הורוביץ עליו השלום. קשה לי להצמיד צמד מילים אילו לשמך מירי. לימים התחלתי לעבוד בעיריית כרמיאל ודרכינו נפגשו שוב הפעם כקולגות לעבודה. תמיד, אבל תמיד נתת מענה מיידי לשאלותיי, במקצועיות, בסבלנות ובעיקר באהבה. היית אשת שיחה מעניינת, שיתפת רבות אודות ילדייך ונכדייך ובאמת היית עבורי סמל המשפחתיות והחיים. ידעת לייעץ, לפרגן, לתמוך ולעודד. לאן הלכת מירי? כה מוקדם? באמת בטרם עת?

אילו יכולת להתעורר לרגע מתרדמת עולם לפני שבוע ולצפות באנשים הרבים, בחברים ההמומים, במשפחתך המדהימה ולראות כמה היית חשובה לכולנו וכמה כואבת לנו לכתך…

אני נותרתי פה המומה ואבלה ומושג המוות יישאר סביר להניח בלתי פתור שוב ושוב…

יהי זכרך ברוך יקרה!

כתבה מעניינת:

שתיין צילום אילוסטרציה: Pixabay

קמצן, מתלהב או חבר אמת: איזה סוג של שתיין אתה?

שתפוכמו חבר אמת, אלכוהול תמיד נמצא שם: כשעצוב, כששמח, במסיבה הכי שווה ובאירוע המרגש ביותר. …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

זהר הצפון פרסום בע"מ טל:04-9587111 04-9905344 04-9981444 רחוב הגליל 2 ת.ד 473 כרמיאל 21614
© כל הזכויות שמורות 2024