זהר.נט חדשות כרמיאל
א. האם הקללה פועלת?
אויבי ישראל שבכל הדורות מעולם לא בחלו בשום אמצעי כדי לפגוע בנו, כך הדבר מאז היות ישראל לעם, וכך זה לצערנו עד לימינו אלה. לעיתים הניסיון הוא לפגוע בנו בכח, בפצצות מכל סוג, ולעיתים הניסיון לפגוע בנו הוא בדרכים עקיפות מדיניות, כיד דמיונם הרחבה. בפרשתנו אנו נפגשים עם ניסיון יחיד במינו והוא רצונם של אומות העולם לפגוע בנו באמצעותה של קללה. אחרי שניסו האומות הללו בכח המלחמה, ומינו את סיחון ועוג להילחם עם ישראל, אך גם הענקים הללו נפלו ביד משה וישראל בוחרים העמים בדרך אחרת, ייחודית משהו.בלק מלך מואב החושש מפני בני ישראל קורא לבלעם הנביא והקוסם, שיבוא ותמורת סכום כסף רב יקלל את ישראל. המתבונן מהצד לא יבין על מה המהומה, מה הנזק שישראל חוששים ממנו, וכי יכול בלעם לפעול משהו על ידי קללה? מדוע התורה מרחיבה על כך ומתארת בהרחבה את פרשת ניסיון הקללה של בלעם, מה בכך שיקלל. זהו המקום להתבונן בכלל במושג הקללה, מה משמעותה, כיצד היא פועלת, כיצד ישראל פועלים בניגוד לקללה?
ב. בין נביאי ישראל לנביאי אומות העולם
מידת הצדק האלוקית היא: “כשם שהעמיד (= הקב”ה) מלכים , חכמים, ונביאם לישראל, כך העמיד לעובדי כוכבים. העמיד שלמה מלך על ישראל ועל כל הארץ, וכן עשה לנבוכדנצר…העמיד משה לישראל ובלעם לעובדי כוכבים” (במדבר רבה פרשה כ’ ,א’). בלעם ,על פי דברי חז”ל, מושווה למשה רבנו גדול הנביאים, יש אדון הנביאים בישראל, ויש כזה באומות העולם והוא בלעם. מדרגת נבואת בלעם מפורשת בתורה: “יודע דעת עליון” – יכולת מופלאה של אדם להיות איש סודו של אלוקים עד כדי יודע את דעת אלוקיו. אך הבדל ניכר יש בין גדולי נביאי ישראל ובין גדולי נביאי אומות העולם: בלעם היודע דעת אלוקיו מתמחה בקללה : “כי ידעתי את את אשר תברך מבורך ואשר תאור יואר” ואף על פי שגם ברכה מוזכרת בפסוק מסביר הספורנו שעיקר כוחו של בלעם הוא ביכולת לקלל: “הנה כוחו לא היה לברך אבל היה לקלל” ומוכיח זאת: שאם יודע היה לברך מדוע הוא בוחר לקלל את ישראל ולא לברך את מואב, שהרי במקום לעשות מעשה המנוגד לרצון האלוקים, יכול היה בלעם לברך את מואב ולחזקם בדרך זו. אבל בלעם הנביא הגדול מתמחה בלקלל, ואם כן אף על פי שנביא גדול הוא כוחו שלילי ומתבטא בקללה. כך נביאי אומות העולם וכך מלכיהם: שלמה המלך הגדול בישראל בונה מקדש לאלוקים, נבוכדנצר הגדול במלכי אומות העולם מחריב אותו.
ג. המקלל – חושף את החולשה והרע
כיצד פועלת קללת בלעם? מדוע חוששים ממנה בני ישראל? כבר ראינו שבלעם אינו ככל האדם, הוא נביא, ולא עוד נביא, אלא גדול נביאי אומות העולם. בלעם מנסה בכל פעולותיו לחשוף כלפי מעלה את נקודות החולשה שבישראל, לא להביט בטוב ובחיובי, לא לחפש את האור אלא למצוא את נקודות השלילה והרוע, לחשוף את הרע והקשה על מנת להראות שזהו עצם הנקודה הישראלית. פעולותיו של בלעם בפרשתינו, ובכל דרכיו, היא היכולת להביט בעין רעה על בריותיו של הקב”ה, ולהחליש את כח פעולותיהם דרך זוית הראיה השלילית, הרואה בכל דבר רק רע. כך טיבו של מקלל אין הוא רואה מבט כוללני, אין ניסיון לראות את מכלול ההתנהגות האנושית, יש רק רצון לראות את הרע, את הקשה והחלש, ואיתו להתחבר ודרכו להרוס את הכלל כולו. זהו כוחו של כל מקלל, מבט ביקורתי ומתנשא, לא מתוך רצון לתקן ולהוסיף, אלא דוקא מתוך רצון לחשוף ולהרוס. וכך מנסה בלעם לראות את ישראל מזוית זו ואחר כך מזוית אחרת, אולי יצליח להעלות כלפי מעלה את הנקודות השליליות, אולי יחשוף את הרע, אולי יעלה בחכתו הרשעה עוד פשע של ישראל. ובכך קללתו של בלעם הופכת לקלונו.
ד. יודע לכוון את הרגע
חז”ל מעידים שהיכולת של בלעם לקלל נובעת מכך שהיה מכיר את סדר החסד האלוקי בארץ, ישנו רגע אחד ביממה שבו יש ביטוי של כעס של הקב”ה על הארץ, וכך דורשת הגמרא: “ואל זועם בכל יום – וכמה זעמו רגע, וכמה רגע אחד מחמשת ריבוא ושמונת אלפים ושמונה מאות ושמונים ושמונה בשעה, ואין כל בריה יכולה לכווין אותה שעה חוץ מבלעם הרשע” (ברכות ז’ ע”א) היכולת לכווין את הרגע הוא יכולת גדולה של נבואה, אבל יכולת זו היא למצוא אפילו כלפי מעלה רק את נקודת המיעוט של הכעס. וכך כותב הרב צבי יהודה הכהן קוק: “עיקר הבריאה רובה ככולה – חסד אל כל היום , רובא דרובא נועם טוב וחסד. ורגע אחד זעם. כך הוא סדר הבריאה. לבלעם יש גדלות ענקית לתפוס את הרגע הקטן הזה, שהוא בטל ומבוטל בכל הטוב” זוהי רשעותו של בלעם, ענק שמשתמש בכוחו לרע ולרשעה.
ה. בלעם – בלע עם , אברהם אב העולם
לבלק לא נדרש מאמץ גדול כדי לשכנע את בלעם לבוא ולקלל את ישראל, הוא חפץ בכך אף יותר מבלק עצמו, הוא בעצמו משכים בבוקר, הוא חובש את אתונו, אצה לו הדרך, נקרתה בפניו ההזדמנות לקלל את האומה הישראלית. הוא מנסה בכל התקופה הזו למצוא את אותו רגע קטן, אבל הקב”ה לא כועס כלל, הגמרא בברכות (דף ז’ ע”א) אומרת שזה היה החסד האלוקי באותו זמן, שאף בלעם הרשע לא יכול לו. בלעם הרוצה לבלע את ישראל, המחפש את רגע התורפה, לא מוצא אותו בכל אותם הימים, מפני ש”לא הביט אוון ביעקב ולא ראה עמל בישראל ה’ אלוקיו עמו ותרועת מלך בו” (במדבר כ”ג כ”א)המשנה במסכת אבות (פרק ה’ משנה י”ט) מבדילה בין תלמידי אברהם אבינו ותלמידיו של בלעם הרשע, תלמידיו של אברהם אבינו מביטים בעין טובה על העולם, ועל האנושות, הם מגלים את הטוב חושפים את נקודות האור והברכה שבחיים. מול המבט המתנשא והמתגאה של בלעם, מול המבט המחפש רוע וחולשה, מול תלמידי בלעם, עומדים תלמידיו של אברהם אבינו ומאירים את העולם באור של טוב, גבורה וגדולה. כשאנו נכנסים לחודש תמוז ולימי בן המצרים (=הימים שבין י”ז בתמוז לתשעה באב), ומתחילים את האבלות על חורבן הבית שחרב בגלל שנאת חינם, בגלל עין רעה של אחד בשני, זהו הזמן וזוהי הפרשה לראות את הטוב שבישראל, ולהדגיש את האור ואת החיוב, ולתקן את חטא החורבן, ולזכות יחד לבניין בית מקדשנו במהרה.
