זהר.נט חדשות כרמיאל
בס"ד
א. לפרום את הבגד מתחילתו
לעיתים קורה לנו שהשקענו זמן ומאמץ גדול בבניה של משהו, עסק או בית, בפרוייקט שהכנו והתאמצנו מאד כדי להקימו. ומגיע הרגע שבו אנו מביטים אל התוצאה והיא לא מה שרצינו. רוב האנשים ישלימו עם החיסרון, בגלל ההשקעה שהושקעה, בגלל שהם אוהבים את מה שטרחו בו, ולא יזרקו את הכל. הגמרא במסכת כתובות קובעת זאת ב"חזקה" : "חזקה אין אדם טורח בסעודה ומפסידה". כלומר אדם לא יכין במשך זמן ארוך ובעלויות גבוהות סעודת נישואין, וירצה להתגרש למחרת בבוקר. הדבר נכון לגבי אדם הטורח בהכנת סעודה, ועל אחת כמה וכמה בבורא העולם שבששה ימים ברא עולם מלא , וכתב עליו: "וירא אלוקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד", והנה בפרשתינו הוא בא ומחריבו כמעט כולו. מה קרה בעולם שברא הקב"ה, שהוא "אל חנון ורחום", המביא למסקנה שלא ניתן יותר לקיים את העולם במתכונתו, מהו השבר הנורא שגורם לבורא להחריב את בריאתו? האם לא ניתן היה לתקן בדרך אחרת? ועוד: בסופו של דבר נשארה תיבת נח – כלומר העום ממשיך ומתקיים, כיצד התיבה הזו תיבת נח היא תהיה פתרון לעולם שהוחלט להשמידו? פרשת נח היא פרשה של חורבן ותקומה, ומתוכה אנחנו לומדים גם על דרכי תקומתינו, גם מתוך מצבי חורבן.
ב. הבחירה החופשית לאדם בלבד
בין בריותיו של הקב"ה מיוחד הוא האדם, ומעולה מכל שאר הברואים. ייחודו הוא ביכולת שלו לבחור ולפעול על פי בחירתו. בעלי החיים מבצעים את מה שבטבע גופם, אין פריצת דרך של מ בעלי החיים היוצאים מעבר לגבולותיהם החייתיים. כך מסביר המהר"ל מפראג את המושג: "בהמה" – כפירוט של שתי מילים בה – מה. כלומר כל המהות שלה נמצאת בה. כל מה שאתה רואה זה מה שיש באותה בהמה. אפילו מלאכי השרת שמדרגתם וזיכוך מציאותם הוא גבוה לאין שיעור מהאדם הגופני, עדיין המלאכים אינם בחיריים, הם לא יכולים שלא לבצע את שליחותם, אין להם עמדה בנוגע למה שנצטוו בו. אפילו פעולה מעט מורכבת הם אינם מסוגלים לבצע: "אין מלאך אחד עושה שתי שליחויות". מלאכי השרת ברום גבהם נקראים בלשון הכתוב "עומדים", לעומת בני האדם שנקראו "מהלכים". כלשון הכתוב: "ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה". אם כן רק האדם הוא המסוגל לבחור, להחליט ולפעול על פי בחירתו, וכוחו גדול, ומשמעות מעשיו קובעת את התנהלות העולם. בפעולתו הטובה העולם מתברך, ובפעולתו לרעה מתקלקל העולם. כך ברא הקב"ה את העולם ונתן לאדם יכולות מאד משמעותיות בסדר העולם ותיפקודו. והקב"ה לא מתערב בבחירה של האדם ומאפשר לו לבחור את דרכו ופעולותיו.
ג. החירות והאחריות
הרד"ק בפירושו לספר יונה מחדד את העיקרון הנזכר, שאין הקב"ה מתערב או מגביל את בחירת האדם לטוב או לרע. יבחר האדם את דרכו ומעשיו יקרבוהו או ירחקוהו. יעשה את הטוב יזכה בחיי עולם הנצח, יעשה את הרע יודח. זה העיקרון שנאמר כבר לקין כשנפלו פניו: "הלא אם תיטיב שאת, ואם לא תיטיב לפתח חטאת רובץ". כלומר הכל תלוי במעשה האדם ייטיב או לא. ובכל זאת מונה הרד"ק שני פעמים שהבורא מתערב ומכריע בבריאה. הפעם הראשונה בפרשת נח כשהוא מחריב את העולם, והפעם השניה בסדום כשהוא ממטיר עליהם אש וגופרית. והוא שואל מדוע? אם ההחלטה האלוקית היא לתת לאדם להצליח או ליפול לפי מעשיו מדוע מתערב פעמיים, בנח ובסדום? הרד"ק משיב על כך תשובה עקרונית: אכן לאדם חירות גדולה ויכולת פעולה רחבה מאד. אבל אם הוא על ידי פעולתו גורם את "הפסדת היישוב" כלשונו, אז נדרשת התערבות אלוקית. כלומר הכל בידי האדם, אבל יש גבול והוא אם התנהגות האדם מביאה לידי טשטוש מציאות העולם, איבוד היסוד האנושי עליו עומד העולם, אז הקב"ה עוצר את האדם מלהרוס את עולמו. חטא אנשי דור המבול לא היה בינם לבין המקום או אפילו בן אדם לחברו השכיח והמצוי, מעשה הגזל והניאוף ששררו אז היו כאלה שאיימו על עצם קיומו של עולם נורמטיבי, ולכן נדרשת היתה הערבות הבורא כדי להציל את עולמו. הגזל כשהוא הופך לנורמה, כשהוא הופך להיות שיטת חיים, הוא לא מאפשר חיי חברה בכלל. והניאוף הפרוץ מטשטש בין אדם ובהמה, והופך לזול ונמוך את כל חיי האדם, כאן אין הבורא עומד מהצד, והוא מתערב ומונע את ירידת העולם לעברי פי פחת.
ד. התיבה – חזרה מחודשת לעולם
מגיע זוג נשוי לטיפול אצל המטפל הזוגי, כדי להציל את נישואיהם. שואל המטפל את הבעל: מה מפריע לך בזוגיות שלכם? והבעל מתחיל לתאר ולספר באריכות את כל בעיותיה של אשתו. חוזר המטפל לאישה ושואל אותה ומה מפריע לך בזוגיות שלכם? והיא עונה ומספרת באריכות עוד יותר גדולה את מגרעותיו של בעלה. מביט בהם המטפל אובד עצות ושואל: אם הכל כל כך גרוע למה נישאתם זה לזו? עונים שניהם: פעם הכל היה אחרת הוא היה מקשב יותר היא היתה נעימה יותר וכו'. עכשיו אומר המטפל אם כן בואו ונחזור לנקודה הראשונה, נתחיל מחדש ונראה היכן היתה נקודת הכשל, ואיך צריך לתקן. כלומר לעיתים בסדר התנהלות החיים שוכחים את הבסיס המשותף, שוכחים את היסוד עליו נבנה הכל. הקב"ה לא מחריב את העולם, ולא מבטל לגמרי את יצירתו, הקב"ה מחזיר את העולם לנקודת הבסיס שלו, למציאות המוקטנת אבל הנקיה ממנה הוא התחיל, ומשם מתחילים את הישן מחדש. התיבה היא העולם בתמציתו, נכנסו אליה כל בעלי החיים, כל אלה שנשארו נקיים ולא ערבבו מינם במין אחר, ועכשיו כשיצאו נח בניו ובעלי החיים מהתיבה יתחיל העולם שוב מנקודת ההתחלה, ויתקן את אשר עוותו הדורות הראשונים.
ה. צדיק בדורותיו
נח היה האיש היחיד בתוך עולם של רשע, הראשון שהכתוב מכתיר אותו בתואר "איש צדיק תמים". לא קל להיות שונה ומשונה מכל העולם. בווודאי היו תיאוריות המצדיקות את הגזל והניאוף, בטח היו אידאולוגיות שראו בכך התקדמות ומודרנה, אולי היו הרצאות ושיטות מחקר המראות עד כמה העולם מתקדם דווקא כשהוא מלא גזל וניאוף. נח נשאר לבדו מול עולם שכזה ובונה תיבה שכולה הכרזה: העולם הנוכחי לא יכול להתקיים, הוא ההיפך מכל כוונת הבריאה, וסופו אסון. חז"ל מתארים כי היו בדורו אנשים שניסו למנוע ממנו את בניית התיבה ואת הכניסה אליה, ואף רצו לשבור את התיבה, כלומר הם ראו בנח סיכון להמשך דרכם הרשעית. נח איש צדיק תמים הולך כנגד זרן השחיתות של העולם ומציל יחד איתו תמצית חיובית שממנה אחר כך ממשיך להתקיים עולם טוב יותר ונכון יותר. לעיתים צריך ללמוד לחזור אל ההתחלה, לחזור אל הבסיס ממנו התחלנו כדי להביא את עצמינו שוב אל המסלול הנכון.
