זהר.נט חדשות כרמיאל
א. חודש של שמחה?!
לכל חודש מחודשי השנה ישנה דמות מיוחדת משלו, את החג שלו, טעם מיוחד וריח מיוחד משלו. לעיתים זה מאכלים מיוחדים כמו סופגניות בחנוכה, ומאכלי חלב בשבועות. ולעיתים זה הריח המיוחד של ניקיון חג הפסח הממשמש ובא, או ריח הסכך הטרי של חג הסוכות, ויש לנו שופר בראש השנה ומדורה בל"ג בעומר ועוד. לכל חג עניין מיוחד וכל חודש נמדד לפי הימים המיוחדים שיש בו. מיוחד הוא החודש הזה, חודש אדר, שבו אמרו חכמים שהשמחה לא שייכת ליום ייחודי, זה לא שכל החודש הוא פורים, אבל כל החודש בסימן שמחה. וכך היא לשון הגמרא במסכת תענית: "אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב כשם שמשננכנס אב ממעטין בשמחה, כך משנכנס אדר מרבין בשמחה" (כ"ט, ע"א). חודש אב המציין את אבלות החורבן, איננו חודש שלם של אבל, שהרי מט"ו באב חוזרים לשמחה, אבל חודש אדר הוא כולו שמחה, לא רק פורים שחל בו, אלא כל החודש כולו שמחה. והגמרא לומדת הלכה מכך, מי שיש לו דין עם עובדי כוכבים לא יעשה דין זה בחודש אב אלא בחודש אדר. כלומר החודש הזה סגולתו היא השמחה, וה"ונהפוכו" איננו אירוע חד פעמי אלא ענינו של החודש, וזהו חידושו המיוחד של אדר. אלא שצריך להבין, מהי השמחה המיוחדת לחודש זה? מניין היא נובעת, וכיצד מביאים לידי ביטוי את שמחת אדר?
ב. אדר או אדור?
פרשיות השבוע שאנו נכנסים אליהם החל משבת זו ועד לסוף ספר שמות עוסקות בהקמת המשכן. באריכות גדולה מתארת התורה את הקמת המשכן, כל הכלים של המשכן על כל מידותיהם, מקומם, סדר בנייתם, כולם מפורטים בכתוב, התורה לא מקצרת בתיאור בניית המשכן שכותרתו היא הפסוק בפרשתינו: "ועשו לי משכן ושכנתי בתוכם" . והמדרש (שמות רבה פרשה ל"ג, א') ממשיל את המשכן: "…למלך שהיתה לו בת יחידה, בא אחד מן המלכים ונטלה (=נשאה לאישה), ביקש לילך לו לארצו וליטול אשתו. אמר לו: בתי שנתתי לך יחידית היא, לפרוש ממנה איני יכול לומר לך אל תיטלה איני יכול לפי שהיא אשתך, אלא זו טובה עשה לי שכל מקום שאתה הולך קיטון אחד (חדר קטן) עשה לי שאדור אצלכם. כך אמר הקב"ה לישראל: נתתי לכם את התורה, לפרוש הימנה איני יכול לומר לכם אל תטלוה איני יכול, אלא בכל מקום שאתם הולכים בית אחד עשו לי שאדור בתוכו, שנאמר: ועשו לי מקדש". המלך הנותן את ביתו לבעלה, ונפרד ממנה, לא יכול לשאת את הפרידה והוא ממשי ללוות אותם בחדר קטן שהוא דר אצלם, וכך הוא נמצא ביניהם כל הזמן. כך הוא המקדש בתוככי חיי האומה, הקב"ה כביכול לא יכול להיפרד מהתורה הנמצאת אצלינו, ולכן הוא דר איתנו במשכן. בעל ה"שפת אמת" (תרל"ב ד"ה אא"ז) מדייק בלשון המדרש: אדור בו ביניכם שאומר המלך הוא אדר, חודש אדר. מהי משמעות האדר=אדור?
ג. אדר לשון חוזק
אולי יתבהרו הדברים מתוך מה שנזכר בגמרא בביצה (ט"ו ע"ב): "ואמר ר' יוחנן משום רבי אליעזר ברבי שמעון: הרוצה שיתקיימו נכסיו יטע בהן אדר, שנאמר: "אדיר במרום ה'" . אדר (בניקוד סגול) הוא סוג עץ גבוה היוצר נוכחות, הרוצה לדאוג שלא יבואו גזלנים ויפגעו בנכסיו יטע בהן אדר, עץ חזק בעל שם, כך לא יעזו לפגוע בו. וכלשון רש"י: "כלומר שאדר לשון קיום וחיזוק, ולכך נקרא אדר". ואף על פי שאין קשר לכאורה בין עץ אדר ובין חודש אדר, מחבר השפת אמת ביניהם ואומר שחודש אדר הוא חודש של חיזוק וקיום. ואם נתבונן נראה שאכן הרבה אירועים של הקמה והתחדשות אירעו בחודש אדר: המשכן הראשון , כך על פי מדרש רבי תנחומא לפרשת פקודי, הושלם באחד באדר, ובית המקדש השני הסתיימה בנייתו בחודש אדר (עזרא פרק ו', ט"ו). כלומר שהקב"ה אכן משרה שכינתו ביננו בחודש אדר, ולא לחינם הוא הלשון אדר כלשון המדרש, אדור בו אצלכם. כך גם הגמרא במגילה שרבי היה נוטע נטיעה בפורים, שבפשטות הכוונה היא שפורים, וחודש אדר כולו הוא נוטע נטיעה המבטאת חיזוק והאחזות. זוהי השמחה הקשורה לכל החודש, לא רק פורים נקרא אדר, כל החודש נקרא אדר, והמשכן והמקדש השני נבנו במהלך החודש הזה, שכולו בניין, והתחדשות המביאה שמחה פנימית גדולה. אולי ניתן להוסיף על דרך החידוד והדרוש שאולי בגל הטעם הזה של שמחה בחודש אדר, יש שנים שבהם מכפילים את אדר לשניים, שהרי מכל החודשים רק אדר יכול לחול פעמיים- מפני שזו סגולתה של השמחה שהיא יודעת להיות כפולה, להגדיל ולחזק את שמחתנו.
ד. מהי שמחה?
חודש שכולו שמחה דורש עבודה מיוחדת, מי יכול לשמוח חודש שלם? כיצד מבטאים שמחה שכזו? שמחה יכולה להיות גם מאשליה, גם שיכרות רעה משמחת, גם אדם מסומם נראה שמח. אבל שמחה אמיתית באה ממקום אחר היא איננה חיוך חיצוני, אפילו איננה ריקוד של דבקות, שמחה מתחילה מתוככי הנפש פנימה. היא ביטוי לשלמות פנימית להרמוניה במבנה האישיות, אין יותר סתירות פנימיות ואין מעקשים ומפריעים מבפנים, יש תום ושלווה פנימיים המולידים שמחה. אדם שמח הוא אדם שהגיע עם עצמו למלאות פנימית, לא סתם הוא מה שאומרים חז"ל שהנבואה שורה מתוך שמחה, שתפילה באה מתוך שמחה של מצווה, ניתן להתפלל בשלמות כאשר יש: "הרגשת שלמות פנימית של הנפש הישרה בהיותה מרגשת את יושר מהלכה וטובו" (עולת ראיה חלק א' עמ' כ"ט-ל'). זו שמחה שיש לה קביעות בנפש, זו לא שמחה שאחריה יש דיכאון, לא שמחה חולפת של ערב אחד, זו שמחה שהיא בעלת ערך תמידי בנפש האדם, שמחה של חודש אדר.
ה. בפורים חושפים את הישראליות
שונה היא שמחת פורים מכל החגים האחרים, אינה דומה שמחת פורים לשום חג אחר. היהדות ששוללת את השכרות מכל וכל, בפורים היא מאפשרת אותו. "חייב אדם להשתכר בפורים עד שלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי" – שכרות כזו עד שלא ידע בין ארור לברוך, ויתבלבל בין המן למרדכי היא שכרות כבדה, ובדרך כלל מגונה. מדוע הפעם מקבלים אותה חכמים, מדוע מצוה בפורים לשתות עד כדי כך? סודו של פורים הוא גדול : כך פותח הראי"ה קוק את פירושו בעולת ראיה למילים "לעשות פורים" – "ידענו מדברי חכמים אמיתיים שהארת פורים גדולה למאד, וקדושה גדולה מאירה בו בעולם…." (ח"ב עמ' תל"ט). קדושת פורים נובעת מכך שעם ישראל נחשף אל שמחת עצמו, אל מה שמעבר לכל הגבלה של דעת, הוא לא שמח מתוך בהירות וצלילות, אלא דוקא מתוך איבוד דעתו וחשיפת נקודת האמת שבו, שהיא מעבר לכל דעת מוגבלת. כשאין דעת נחשפת האמת הפנימית, נחשפת נקודת נשמתו הפנימית, סגולת ישראל שבו, שהיא גדולה יותר מהמופיע מתוך צלילות ובהירות. דורשי רשומות משווים בין פורים ליום הכיפורים, שניהם התעלות גדולה, יום הכיפורים מתוך תענית, וים הפורים מתוך שמחה החושפת את האמת הפנימית.
