Array
(
    [_edit_lock] => Array
        (
            [0] => 1455106236:5
        )

    [_edit_last] => Array
        (
            [0] => 5
        )

    [_thumbnail_id] => Array
        (
            [0] => 12602
        )

    [tie_sidebar_pos] => Array
        (
            [0] => default
        )

    [tie_post_slider] => Array
        (
            [0] => 184
        )

    [_metaseo_metatitle] => Array
        (
            [0] => רוקדת בגשם
        )

    [_metaseo_metadesc] => Array
        (
            [0] => גרושה בסטייל / אורלי דרור
        )

    [_metaseo_metaopengraph-title] => Array
        (
            [0] => 
        )

    [_metaseo_metaopengraph-desc] => Array
        (
            [0] => 
        )

    [_metaseo_metaopengraph-image] => Array
        (
            [0] => 
        )

    [_metaseo_metatwitter-title] => Array
        (
            [0] => 
        )

    [_metaseo_metatwitter-desc] => Array
        (
            [0] => 
        )

    [_metaseo_metatwitter-image] => Array
        (
            [0] => 
        )

    [_yoast_wpseo_focuskw_text_input] => Array
        (
            [0] => רוקדת
        )

    [tie_views] => Array
        (
            [0] => 1220
        )

    [essb_cached_image] => Array
        (
            [0] => https://zhk.wpengine.com/wp-content/uploads/2016/02/רוקדת-בגשם-1030.jpg
        )

    [rank_math_robots] => Array
        (
            [0] => a:1:{i:0;s:0:"";}
        )

)

רוקדת בגשם

10/02/16 Uncategorized 1,220 צפיות

שתפו

אני לא אוהבת חורף, אבל לפעמים הכי כיף לי לרדת לרחוב ולרקוד בגשם.

זה קר ורטוב, אבל זה שוטף כל מה שלא טוב. הכי כיף לעשות את זה בלילה שכולם ישנים. ואני לא חשבתי כשאני עושה את זה שיש מי שמסתכל עליי.

הגיע החורף, מעלה אחת בחוץ, אחת בלילה. פתאום גשם. אני והוויסקי מתחממים ביחד ואז אני יוצאת מהשמיכות החוצה, פשוט לרקוד בגשם. אין לי מושג שאתה השכן מהדירה ליד, מסתכל עלי. אני ורוקדת ובוכה, שואלת את עצמי למה?

אני מנהלת שיחה של שעה עם עצמי ברחוב, בשיא הקור, ואתה רואה אותי ולא יוצא לראות שהכל בסדר. את זה אני מבינה מפגישה איתך באיזה מפגש חברים משותפים. אתה ניגש אליי ושואל, סיגל נכון?

– אני עונה: נכון.

אתה מציג את עצמך: אני שי, נעים מאוד.

– אני עונה: נעים מאוד, סיגל.

את בדרך כלל מדברת לעצמך ורוקדת בגשם, או שזה משהו חד פעמי?

– אני צוחקת. עכשיו אני יודעת מאיפה אני מכירה אותך, אתה שכן שלי.

נכון, אתה עונה. ואת רוקדת מאוד יפה. אבל אל תתעקשי על אף בחור או אדם שלא רוצה אותך בחיים שלו, זה לא משנה. מה ששלך יגיע אליך בלי שתשימי לב בכלל. והוא ממשיך… את יפה חיצונית וניראה לי שגם פנימית, הלוק שלך של בחורה חכמה, אז למה לבכות בגשם ולא לצחוק, למה לא להפוך את זה לרקוד שמחה. אני גר לידך שנתיים וכל חורף את יוצאת כשהכי קר בעולם, רוקדת בגשם ובוכה. למה ככה, בא לך לשתף?

– לא, אני עונה. בא לי סקס איתך, אפשר?

את ממש לא שפויה, הוא אומר.

– אני הכי שפויה. פגומה במקצת אבל שפויה ביותר. מה אתה מחייך?

אני שומר על זכות השתיקה, אבל עם תסכימי לצאת איתי לדייט אולי אני יעשה איתך סקס מתישהו. למה את צוחקת?

– כי כל בחור אחר היה חושב שאני שוכבת עם כולם, ואתה מזמין אותי לדייט.

קודם כל את שתית מלא, אני עוקב אחרייך ודבר שני, את נראית לי שווה. אחת כזו מופרעת, פגומה ומחורפנת, שתכניס לי חיים לחיים שאין לי. תביאי את הפון שלך.

– זה המספר שלי, אתה מוזמן להתקשר. אני הולכת. בלוי נעים…

יום עובר, יומים, שלושה, שי לא מתקשר.

ואז דליה חברה שלי מתקשרת. סיגי את שומעת, שי בבית חולים, ביקש שאני אמסור לך סליחה שהוא לא התקשר והוא אשמח לביקור ממך.

אני נכנסת לרכב, נוסעת לבקר אותו, מביאה איתי משהו לאכול ומוצאת את עצמי בדייט במקום הכי הזוי בעולם.

שי ישן כמו תינוק ואני מתה מרעב, פותחת בשקט את קופסאות האוכל, יושבת ואוכלת. פתאום אני שומעת, מה את אוכלת לבד? גועל. תביא לי גם.

– מה נסגר איתך, מה בית חולים תהיה חולה בשקט, בלי שכולם יהיו סביבך. אז מה, אתה הולך למות ?

שי עונה כן, מחייך ואני רוצה שהאדמה תבלע אותי. כן אני הולך למות, יש לי סרטן, לא חושבים שיש מה לעשות עם זה – ואלה החיים, אז את יכולה לבחור ללכת או להישאר.

– פתאום יוצאת לי מהפה כמות לא ברורה של שאלות. איפה, למה, מה, כמה ומתי עוברים לגור ביחד.

שי צוחק, את ממש “פגומה”. הוא מושך אותי, אנחנו מתחבקים והוא נושק לצווארי. אני אומרת לא כאן. הוא מצחקק ואומר לי לא צריך, הפסד שלך, אני מה איכפת לי…

– ככה אני מוצאת עצמי בימים הבאים, מגיעה לבית החולים, בין לבין אורזת את הדירה שלי כדי לעבור אליו.

חוזרים הביתה שי ישן ללא הפסקה ואני לומדת אותו מיומנים שכתב ואלבומים שעיצב. אני מגלה בחור נדיר, מחונן. הוא היה טייס בצבא ואחרי כמה שנים גילו לו את הסרטן, שאין הרבה מה לעשות איתו… הסרטן איתו כבר יותר מעשור, בא והולך ואיתו בחורות מדהימות שבחרו לא להישאר.

ואני “פגומה” שכמותי לקחתי אותו בלי לחשוב פעמיים. אני יושבת ובוכה, פתאום שי מתעורר: מאמי למה ככה דמעות?

– איך אפשר לעזוב בן אדם שאתה איתו ופתאום משהו לא בסדר, הוא חולה?

שי מחבק אותי: “פגומה” יפה שלי… לא כל אחד חזק, מיוחד ונדיר כמוך, יש אנשים שאין בהם את היופי שבך, הגיע הזמן שתראי את עצמך.  – ככה עוברים שבועות, חודשים, אנחנו כבר שלוש שנים יחד, הסקס הכי מטורף שהיה לי, האהבה הכי אדירה שחוויתי, הכל כל-כך טוב, אנחנו אפילו מתחתנים. יש לנו תאומים, בן ובת. הכל כך מושלם ואז ואז… אני חליתי.

שי ישר קופץ: אני לא זז ממך, “פגומה” שלי, אישה מדהימה שלי, אמא נדירה לגל והילי, בת, חברה, דודה, נערצת… את נגמרת לי בין הידיים. כל החיים שלי חולפים במחשבות והדבר הכי מפחיד, זה איך אני ממשיך בלעדייך. תשארי פה אהובה שלי, את נפרדת כולם מסביבך, מצחיק קצת כי פעם אחרונה שבכיתי זה היה בגיל 25 כשאמרו לי שיש לי סרטן ואין לי הרבה זמן… מאז לא בכיתי אבל עכשיו אני בוכה, אני בוכה כמו ילד קטן…

שבת שלום שבת של אהבה וחיבוק, אל תשכחו לספר לסובבים אותכם כמה מיוחדים הם, כמה אהובים, אפילו שהם פגומים…

כתבה מעניינת:

שתיין צילום אילוסטרציה: Pixabay

קמצן, מתלהב או חבר אמת: איזה סוג של שתיין אתה?

שתפוכמו חבר אמת, אלכוהול תמיד נמצא שם: כשעצוב, כששמח, במסיבה הכי שווה ובאירוע המרגש ביותר. …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

זהר הצפון פרסום בע"מ טל:04-9587111 04-9905344 04-9981444 רחוב הגליל 2 ת.ד 473 כרמיאל 21614
© כל הזכויות שמורות 2024