זהר.נט חדשות כרמיאל
שבוע וחצי חלף מאז השחרור המרגש של רוני קריבוי מכרמיאל, שהיה חטוף במשך 51 ימים בעזה. אחיו איגור מספר לנו בריאיון מיוחד: "בעזה הוא כל הזמן האמין שיחזור הביתה בחיים… רוני מרגיש מאוד לא נעים שחזר הביתה בזמן שיש כל-כך רבים שנשארו בשבי"
מאת גיל דובריש
עשרה ימים חלפו מאז השתחרר רוני קריבוי (25) וחזר לארץ אחרי שהיה חטוף במשך 51 ימים ברצועת עזה. רוני שנחטף בשבת השחורה מאזור מסיבת הטבע בקיבוץ רעים, שם עבד כאיש הגברה, מודה כי קיבל את חייו במתנה ואומר בשיחות סגורות עם משפחתו וחברים קרובים: "נולדתי מחדש, עכשיו אני מרגיש שיש לי שני ימי הולדת".
בבית משפחת קריבוי עדיין מנסים לעכל את החזרה הביתה, ומבקשים לשמור על פרופיל נמוך: בלי מסיבות וטקסים ועדיין בלי ריאיונות בתקשורת, גם כדי לעזור לרוני בתהליך השיקום, וגם מפני העצב והכאב הרבים המהולים בשמחה האישית – וזה המקום להזכיר כי משפחות רבות בארץ עדיין חרדות ודואגות לגורל יקיריהן החטופים בעזה.
מי שמטפלים בענייני התקשורת מטעם המשפחה הם אחיו של רוני, איגור ויוליה. שוחחנו עם איגור וביקשנו לדעת מה מצבו של אחיו.
"רוני חזר די בסדר מבחינה פיזית, לא היו לו פציעות קשות. אחרי שבוצעו כל הבדיקות הרפואיות הוא שוחרר הביתה ביום שלישי שעבר", מעדכן אחיו. "בימים הראשונים היה לו קשה להתאקלם, אבל עכשיו הוא לאט לאט חוזר לעצמו, ישן טוב יותר וגם חזר לאכול".
איגור מבקש להודות בשם המשפחה: "תודה רבה לכל החברים שעזרו ותמכו בנו בימים הקשים, וכמובן לאיש העסקים אלון אזולאי וחבר המועצה גיורא צש'קין, לעירייה שליוותה אותנו ותמכה מאוד בעזרה נפשית, בסיוע חומרי ועזרה בזירוז הליכים בירוקרטיים. אנחנו מודים למטה החטופים בראשות גל הירש ולנציגו משה שעבד איתנו כל הזמן, הכווין וסייע לנו מאוד, תודות למטה משפחות החטופים שהיו לצידנו כל הזמן, לגורמים הבכירים בממשלה, לצה"ל ולגורמי המודיעין ותודה לכל תושבי כרמיאל שהיו איתנו בתקופה הקשה הזו".
– מה סיפר לכם רוני על התנאים שחווה בשבי בעזה ועל הבריחה מהחמאס תוך כדי הלחימה – עד שנתפס מחדש כעבור כמה ימים?
איגור: "אנחנו חושבים שכדאי לחכות עם התיאורים עד שרוני יחליט לחשוף בעצמו את הסיפור שלו. באופן כללי, רוני לא סיפר לנו דברים חריגים על היחס שקיבל מהחוטפים. כשהיה בעזה הוא כל הזמן היה במצב הישרדות והאמין שיחזור הביתה בחיים. אני לא יודע אם הוא היה נשבר בסוף, אבל כל עוד היה שם, רוני האמין שיוכל להחזיק מעמד ועשה כל מה שצריך כדי להישאר בחיים".
– האם בזמן שהיה חטוף, רוני ידע משהו על גורל חבריו שנרצחו בטבח הנורא?
"אפשר להגיד שהוא שמע דברים כשהיה שם וידע בערך מה שקרה, אבל רק משהו כללי, לא ספציפית. כשהוא חזר לארץ, אנחנו חיכינו כמה ימים להתאושש, אספנו פרטים על חברים שאיבד והתחלנו לספר לו – כי לא רצינו שיגלה בעצמו באינטרנט. סיפרנו לו על חברים קרובים שנרצחו והוא יצא ביחד איתנו לבקר בבית העלמין ולהניח פרחים על קבריהם. שניים מחברי הילדות שלו נרצחו במסיבה – סטיבן (מקרצ'נקו) וסלבה (גילר) ובנוסף הוא הכיר היטב את אליסיה (לוין) שהיתה חברתו של סטיבן. מאז השחרור, הגיעו חברים רבים לבקר את רוני, ביניהם כאלו שברחו מהמסיבה בחיים, חלקם אפילו היו ביחד איתו ברגע שהכל התחיל… הם נפגשו והשלימו פרטים".
– תאר לי בקצרה, איך ההורים הרגישו ברגע שרוני שוחרר?
"מבחינת אבא ואימא, לשניהם היה הכי קשה להתמודד, בגלל זה אני ויוליה לקחנו מהם את המושכות בכל מה שקשור לפעילות הציבורית. כשרוני חזר, ההורים כאילו חזרו לנשום אוויר מחדש. זה הרגיע אותם בצורה שאי אפשר לתאר".
– עכשיו אפשר לספר שביום השחרור של רוני, אתה ויוליה הייתם בכלל ברוסיה. מה בדיוק עשיתם שם?
"הגענו לרוסיה כדי לקדם את השחרור של רוני. לכל בני המשפחה יש אזרחות רוסית ורצינו שיכירו ברוני כאזרח רוסי באופן רשמי ולהגביר את הלחץ הבינלאומי לשחרורו. בעקבות קשר שיצרנו עם שגרירות רוסיה בארץ ושגרירות ישראל ברוסיה והודות לשר החוץ אלי כהן, אנחנו ונציגי שלוש משפחות חטופים נוספות אירגנו מפגש עם סגן שר החוץ הרוסי, מיכאל בוגדנוב. יום לפני שטסנו למוסקבה, אמרנו בחצי צחוק – 'אולי עד שנגיע – רוני ישתחרר', וזה באמת מה שקרה בסוף. לא ידענו כלום ולא היה לנו שום מידע מוקדם לגבי השחרור של רוני. הזמנו מהר כרטיס טיסה חזרה לארץ ונפגשנו עם בוגדנוב לשיחה קצרה, הודינו לו על המאמצים".
– מאז שפרצה המלחמה, רוסיה "תפסה" צד נגד ישראל ומביעה עמדה שלילית כלפינו, הרגשתם את זה ביחס של גורמי הממשל הרוסי?
"לגבי היחס כלפינו, אני חושב שבהתחלה הרגשנו יחס נייטרלי כלפינו, לא יודע אם לקרוא לזה יחס קר. אבל ככל שהמשכנו בקשר עם הרוסים, הרגשנו שהיחס אלינו מתחמם וקיבלנו תחושה טובה. הבנו שפוטין ורוסיה הם יותר נגד ארצות הברית ולא נגד ישראל. מבחינת השגרירות, נאמר לנו כי היחסים בין ישראל לרוסיה הם בסדר – יחסית ליחסים עם שאר המדינות בעולם המערבי".
– עד כמה הלחץ הציבורי שהפעלתם תרם לדעתכם לכך שרוני היה הישראלי הראשון מבין בעלי האזרחות הרוסית ששוחרר מעזה?
"המשפחה מרגישה שרוני שוחרר הרבה בזכות הלחצים שלנו – עשינו הרבה והגענו עד לרוסיה. כמובן שהמזל תמיד משחק תפקיד, זה יכול היה להיות כל חטוף אחר עם אזרחות רוסית. ממה שאני מבין, אחרי רוני שוחררו שתי נשים נוספות בעלות אזרחות רוסית ויש עוד כמה חטופים שפורסם על שחרורם הקרוב, אבל הפסקת האש נשברה וכל עסקאות החטופים בוטלו. עד כמה שידוע לנו, עדיין מוחזקים שם לפחות שלושה בעלי אזרחות רוסית".
– האם בעקבות השחרור של רוני, אתם מתכננים להוריד הילוך או לפרוש מהפעילות במסגרת מטה המשפחות החטופות?
"אני צופה שהעצימות תרד, אבל בהחלט חשוב לי, ליוליה ולרוני שנהיה פעילים. אני יכול לספר לך שרוני מרגיש מאוד לא נעים שחזר הביתה בזמן שיש כל-כך הרבה חטופים שנשארו בשבי. הוא שואל את עצמו בכל יום למה הוא ולא הם. לדעתו עלינו לקחת חלק פעיל במאבק של מטה משפחות החטופים ולהשתתף באירועים ציבוריים כמו המפגן שהתקיים כאן בכרמיאל. למשל – מתוכננת הדלקת נרות בכרמיאל למען החטופים ונרצה להיות נוכחים שם".
לסיום מבקש איגור בשמו, בשם רוני ובשמה של משפחת קריבוי, "לאחל לכל החטופים להשתחרר במהרה ולחזור לחיק משפחותיהם ואהוביהם, בריאים ושלמים".
