תהום הנשייה

שתפו

רבים מאתנו פוחדים מתהום הנשייה. אחד הדברים שמציקים לרובנו זה ההישאבות אל תוך השכחה והמחיקה שלנו, של האגו שלנו באין הנצחי.

יש מפורסמים המותירים אחר מותם המצאה מהפכנית כמו: פיסת היסטוריה עליה השפיעו וחרצו גורלות של אנשים ועמים שלמים, יש ציירים מן המאה ה-19 שעדיין מוכרים ציורים במיליונים  ויש רבים שהותירו כתבים שהפכו לנכס צאן ברזל בחזקת המין האנושי. מנפוליאון ועד ג’ון לנון, מאפלטון ועד צ’רצ’יל, ספק אם מישהו מאתנו יזכה למקום של כבוד בזיכרון האנושי בעוד מאה שנה לפחות?!

ואם האגו שלנו כל כך בסכנה, המוצא היחידי הוא לעשות לפחות משהו שהוא מעבר ליכולת האישית שלנו ורצוי שהדבר שנעשה יהיה משמעותי וייחודי ולו לעצמינו. רוצה לומר: אם אין אני לי, אני אאתגר את עצמי!

רגע לפני, טרם ההישאבות אל הריק האין סופי בואו ונטפס הר, נרד במשקל, נאכל בריא, נשתדל להיות יפים יותר, טובים יותר, נרוץ מרתון או לפחות חצי ממנו, נשחיז ציפורניים ונאחז חזק בסלע על תווי מתון מאוד, או תלול מדי, בדרך לכיבוש שטרם ידענו: על סירה בנהר או על אופניים במעלי האלפים, בשחיית חתירה באוקיאנוס סוער, או כל דבר שייתן לפחות לנו משמעות שהנה אנחנו עדיין כאן, חזקים, טובים ומוצלחים. כי מטרה מייצרת תקוה ותקווה מייצרת רצון ורצון מייצר חיים. כי מי ששואף ורוצה להמשיך להיאחז בציפורניים בחיים האלה, צפויים לו עוד ימים רבים.

ויקטור פראנקל כתב על ‘פשר’ החיים, על המשמעות כתנאי להישרדות. אם אין לי משמעות גדולה לייצר כלפי האנושות, הבה ואייצר אותה כלפי עצמי. כי ניטשה כבר אמר: “ברגעי חייך האחרונים אל תאמר כך היה, אלא תאמר כך רציתי שיהיה!”. אז לא כל אחד ימות ליאונרדו דה וינצ’י, אך רצו שכל אחד ימות מאושר, שימיו האחרונים יהיו מלאי סיפוק, אושר, בריאות ועמידה איתנה באתגרים שעשה. תחיו את החיים כאילו כל יום הוא יומכם האחרון. זאת היא הגדרת הבריאות האולטימטיבית, שיא תפארתה והווייתה.

ואל תשכחו, גם בתהום הנשייה עדיין יש מי שחשוב לו לזכור אתכם במיטבכם ואלו הם הקרובים לכם ביותר.

שבת שלום, רון שפירא

בחסות מכון שפירא – חינוך לאורח חיים בריא 

כתבה מעניינת:

חיית מחמד ובעלים תחרות 2019-02

שתי טיפות מחמד

שתפוהתחרות ״שתי טיפות מחמד״ יוצאת לדרך. מי הכי דומה לחיית המחמד שלו? תחרות הפרסים הגדולה …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.