הרגשתי את התסכול שלה. הרי זאת בעיה חובקת אנושות שלמה, התמודדות עם שפע בצקים וסוכרים אל מול השליטה במנגנון האכילה. ואז נזכרתי במשחק הילדים ים-יבשה. לפיו, יש לקפוץ מן החישוק החוצה ופנימה על פי הציווי: ‘ים או יבשה’

נושא השיחה היה: ההליכה בבוקר. הוא תיאר את אימון הבוקר שלו באופן ציורי, מושלם. הוא דיבר על הקימה המוקדמת, האוויר הקריר בעת הזאת, הזריחה שברקע.

שתפו  נכנסתי אל בית הקפה עשר דקות לפני המועד שקבענו. תמיד אני אוהב להקדים. ככה אני, לא אוהב שמחכים לי. כעבור מספר דקות גם הוא נכנס, נפיל, ענק. רחב כתפיים …

תעלומת המטוס המלזי על מאות נוסעיו בשבועיים האחרונים החזיר אותי לזכרונות אילו ולמסתורין שאפף אותי אז וחיבר אותי אל סיפורי משולש ברמודה המסתורי ואל כמה סרטי אימה שראיתי במשך חיי.

לפני כשבועיים שוב הזמינה אימי בדיקת גז שיגרתית כדי לוודא שאין ליקוי חדש במערכת הגז בדירה. טכנאי הגז שהגיע דוקא מצא ליקוי חמור והתריע על 2 ברזי גז גלויים לחלוטין במסדרון הבית.

השבוע דפקתי רכב. כן, ממש נכנסתי בו בעוצמה בלי כוונה תחילה וללא כוונות זדון נסתרות. שניה אחת בכביש, כיכר וסיבוב חד, אוטובוס מנתיב נגדי גונב הנתיב שלי, הרכב שלפניי בולם בלימת פתע ובצדק, אני בולמת גם כן באופן מיידי, לא שומרת מספיק מרחק מסתבר ונפגשת חזיתית בפגוש שלפניי... עד פה די ברור מה שקרה.

אורח הכבוד השבוע בכנסת היה ראש ממשלת בריטניה, קמרון. שוב זה היה מעמד מביש, צעקות, יציאת חברים, מהומה כמו בשוק. חשתי מבוכה, אני מניח שזו הייתה התחושה של אזרחים רבים, ששמעו את הנאום ברדיו.

צריך להוריד את הקובע בפני צה”ל על המבצע המוצלח. זה מבצע במרחק עצום מישראל, זה מבצע שמחזיר אותי אל מבצע אנטבה. גאווה גדולה, הלב מתרחב מהתרגשות

ועוד על העולם בו אנו חיים, באינטרנט הועלו תמונות של ילד בין 4 שברח מהזוועות בסוריה. תועה במדבר הסורי,כל רכושו הוא שקית ניילון.

מתי אנחנו באמת מחופשים? ביום יום? או בפורים? מתי אנחנו מסירים את המסיכות,באמת מסירים? אחרי פורים? או בפורים עצמו?