דין וחשבון עצמי שנתי

שתפו

31.12.16

פעם בשבוע במוצאי שבת אני מוציאה את הכלבה שלנו דורה לטיול
(ייאמר לזכותם של דימה ושי הגברברים שלי שמטיילים איתה פעמיים ביום בכל יתר ימות השבוע..)

בכל מקרה, הטיול השבועי איתה מאפשר לי לחוות את השכונה שאני מתגוררת בה בצורה שונה.

לא מתוך המהירות של השגרה, לא דרך השמשה של הרכב, לא בקפיצה ממוקדת מטרה לסופרמרקט, המכולת, הפיצוציה או המרפאה שמתחת לבית.
פשוט להביט בצורה רגועה על הבניינים והספסלים, ללכת בצידי הכבישים, לגלות שבילים נסתרים בין הבתים, לבהות, לנשום אויר ולחשוב…

וכשאני עושה את ה"זום אאוט" הזה מידי שבוע ואפילו מסתכלת על הבניין שאני גרה בו אני פתאום מבינה- שאפילו ברחוב אחד, בשכונה אחת בעיר הקטנה שלי בפריפריה בצפון יש אינספור סיפורים, חלומות, תקוות, תוכניות והזדמנויות.

ואם יש כל כך הרבה שבילים ואפשרויות בשכונה אחת בעיר אחת קטנה, אז כמה יש כאלו בכלל- באזור, בארץ, בעולם, בחיים שלמים?….
כמה הכל פתוח, כמה הזדמנויות יש, כמה הכל בחיים שלנו עניין של בחירה. וכמה החלטות כולנו יכולים לקבל ולעשות מידי יום.

לא תכננתי לקשור בין הדברים אבל איכשהו יצא שמחר מתחילה שנה אזרחית חדשה וזאת עוד הזדמנות להחליט שזאת הולכת להיות שנה מדהימה מבחינתי.
שנה שאני אעבוד בה קשה כדי להגשים את החלומות שלי, שנה שאני ארשה לעצמי לכוון ולחלום גבוה יותר, שנה שאני אנסה להיות אדם טוב יותר- לאחרים וגם לעצמי.
ומה אתכם? איך תהיה השנה שלכם?

************************************************************************************

31.12.17

בדיוק היום לפני שנה פרסמתי את הפוסט שמעל.

פוסט על הרהורים ומחשבות שנולדו בטיולים עם דורה הכלבה שלי ברחבי השכונה.
כתבתי בו על כמה שהבנתי בטיולים האלו שבכל מקום ורגע בחיים מסתתרות עבורנו אין ספור הזדמנויות ואפשרויות
וגם על כל מה שאני מבטיחה לעשות לעצמי השנה- לעבוד קשה, לחלום ולכוון גבוה, להתפתח.
כתבתי בפייסבוק לאחרים אבל…איפשהו בתוכי ידעתי שזאת צעקה שאני קודם כל צועקת לעצמי. צעקה שאני חייבת לתת לה ביטוי ומקום בעולם כדי שהיא תנער אותי מבפנים.
אולי זה עניין של עיתוי והבשלה של הזדמנויות, אבל באופן סמלי, דווקא הפוסט הזה שדיבר על מגוון ההזדמנויות הקטנות והגדולות שיש סביבנו, אפילו כשקשה לראות אותן, הביא איתו כמו משב כנפיים של פרפר, אנרגיות מבורכות של עשייה לחיים שלי.

בדיוק לאחר פרסום הפוסט פנו אליי מעיתון מקומי חדש והציעו לי לכתוב בו טור, כך התחלתי לכתוב בעיתון "קול כרמיאל" המקומי ואח"כ עם סגירתו עברתי לכתוב ב"זוהר הצפון" האזורי,
חוץ מזה במהלך השנה שעברה הייתי שותפה להקמת מחלקה חדשה- מרכז קריירה- במכללה האקדמית צפת, ביתי השני בשמונה השנים האחרונות, מה שהביא לי הרבה ריגוש, סיפוק וגאווה וגם הרבה שיעורים ללמוד,
אחרי תהליך מתמשך של חיפושים, חזרתי לספסל הלימודים לתואר שני נוסף- הפעם מדיניות ציבורית באוניברסיטת תל אביב (וגם גיליתי שאני הרבה יותר חננה-סאחית-מתלהבת ממה שחשבתי…),
והיו עוד תהליכים משמעותיים של התפתחות ולמידה- אבל או שהם אישיים מידי בשביל הפלטפורמה הנוכחית או שהם לא שייכים רק לי אלא גם למשפחתי וילדיי כך שפחות מתאים להרחיב כאן.

היו בשנה הזאת גם לא מעט קשיים, משברים, תסכולים, שיעורים, בלמים ומקלות בגלגלים אבל הם כנראה מנת חלקו של כל מסע שבוחרים ללכת בו קדימה.
אז רגע לפני שהשנה הגדושה הזאת מסתיימת, אני מבטיחה ומזכירה לעצמי גם בשנה האזרחית הקרובה- לנסות לשים רק מטרות גבוהות וחיוביות מול עיני, לכוון קדימה, לעבוד קשה, להתמיד, להאמין, לפרגן- לעצמי ולאחרים, לנסות להיות עבור אחרים מה שהייתי רוצה שיהיו עבורי, לקבל עזרה כשאפשר וגם לעזור לאחרים במה שניתן והכי חשוב- לחגוג את החיים ולנסות להקיף את עצמי רק באנשים ואנרגיות שעושים לי טוב.

נובי גוד שמח לכולם 

בתמונה- דורה הכלבה שלי באחד הטיולים שלנו

כתבה מעניינת:

חגיגת קונצילה ריגטה עם עגבניות שרי צלויות, קלמטה ומוצרלה צילום אפיק גבאי (1)

קונצילה ריגטה – איטלקית 100%

שתפומתחשק לכם איטלקית 100% על הצלחת? קבלו מתכון של פסטה קונצילה ריגטה עם עגבניות שרי …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.