זהר.נט חדשות כרמיאל
נעמה קסרי שבה לעיר ילדותה כרמיאל ופותחת סניף בוטיק חדש לרשת המצליחה BU. בראיון מיוחד היא מספרת על ילדותה בכרמיאל ועל החיים בעקבות הפרסום הגדול
מערכת פורטל זהר.נט
נעמה קסרי, המנצחת של העונה הראשונה של הישרדות חוזרת הביתה. אז הייתה אישה צעירה, אמא טרייה ועצמאית, היום היא בת 44, אימא לשלושה והבעלים של קליניקות לאסתטיקה.
היא לא חוששת להביע את דעתה, תמיד אותנטית, נראית מיליון דולר, לא מתרברבת ולא מקטינה את עצמה ובכלל נראה שהחיים שלה מתנהלים בקלילות בלתי נסבלת – ועל זה נאמר אל תאמינו לכל מה שאתם רואים ברשתות החברתיות.
מדובר על מי שעשתה דרך ארוכה ואינטנסיבית, בכישרון, חריצות בלתי רגילה וחושים חדים שעזרו לה לזהות את הדבר הגדול הבא ולהיות צעד אחד לפני כולם.
– נעמה, מתי התרחש המעבר מכרמיאל למרכז?
“בשלב מסוים הכרתי את גל, בתחילת הקשר נסעתי שלוש פעמים בשבוע נסיעות ממושכות עד שהבנתי שבעצם אני לא פה ולא שם. בנקודת הזמן הזו בחיים לא יכולתי לנהל את העסק שלי כמו שהייתי רוצה. הבנתי שאני לא יכולה להמשיך ככה והחלטתי, למרות הקושי, למרות שמדובר על עסק מצליח ולקוחות שהרגישו כמו משפחה, למכור את החלק שלי בעסק. מה שהשאיר אותי שנה בבית בלי עבודה אבל החלטנו לחיות יחד ועברתי לגור עם גל במרכז״.
״בשנים האחרונות פנו אלי אנשים רבים מהצפון, התקשרו, שלחו הודעות ושאלו למה אני לא פותחת סניף בכרמיאל ובצפון״ היא מוסיפה, ״ואני תמיד ידעתי שיום אחד אחזור כי הלב שלי לגמרי כרמיאלי. כרמיאל היא בית בשבילי ורק מי שגדל פה מבין את זה. יש בנו משהו מאוד פטריוטי״.
ה-DNA של נעמה
הקליניקה החדשה של BU נעמה קסרי נמצאת במרכז ניצנים, מתחת לסניף המוסד לביטוח לאומי. המקום משתרע על שטח של 110 מ״ר ובו 3 חדרי טיפולים, בעיצוב יוקרתי המתכתב עם העיצוב בסניף הדגל בהרצליה. המקום נפתח להרצה כבר השבוע, אפשר להתקשר ולתאם פגישת יעוץ אישית.
– נעמה, מה כל-כך מיוחד במקום החדש?
״אני… ״ היא צוחקת. ״וברצינות, ה-DNA שלי נמצא שם, ׳האני מאמין שלי׳ מושקע בכל ס״מ במקום החדש. חלק מהצוות שעבד איתי בעבר חיכה לי 7 שנים עד שאחזור. המקצועיות, השירות והיחס אצלנו קודמים לכל. כל לקוחה היא VIP. זה תחום שהוא מותרות ואני מאמינה בגישה שאם מישהי החליטה להשקיע בעצמה, היא תקבל את מלוא השירות, המקצועיות, היחס, תשומת הלב והחומרים האיכותיים ביותר. יש לי המון ידע וניסיון בתחום וגם הסגל המקצועי (הרופאים והקוסמטיקאיות) בקליניקות שלי מנוסים מאוד״.
״אני לא מאמינה בפיזור הבטחות ללא כיסוי. אני לא מבטיחה לאף לקוחה ניסים ונפלאות. אין דבר כזה להחזיר את הגלגל אחורה. תאמיני לי, אם הייתה הדרך להחזיר את כולנו לאיך שהיינו בתור אנשים צעירים, כולם היו עושים את זה. אבל זה בלתי אפשרי. אני מאמינה שכל אישה יכולה להיות יפה אם היא רק תשקיע בעצמה טיפה. אז בהחלט אפשר למלא קצת שפתיים, להרים עצמות לחיים או לטפל במרקם העור – והכל צריך להיעשות בטוב טעם כי כל אחת יכולה להיראות נפלא לגילה״.
– איך את מתכוונת להסתדר עם הנסיעות ממרכז הארץ לכאן?
״ברור שלא פשוט. היו חברות שאמרו לי ׳בשביל מה את צריכה את זה׳ – אבל הרצון לחזור ולהיות חלק מהעיר בער בי מהיום שעזבתי״.
– למה בחרת לפתוח עסק בתחום הזה, הרי את מספיק ידועה ומוכרת כדי לעסוק בכל תחום שתרצי?
״החברות שלי אומרות שאני מתפרנסת מהאהבה שלי לטיפוח ואסתטיקה. אני מאמינה שאנחנו הכי יפים כשאנחנו מרגישים יפים וזה דורש טיפוח. אני מבינה אבל לא מקבלת שנשים מתחתנות, נשאבות לתוך השגרה של הזוגיות והחיים ובמקום מסוים שוכחות את עצמן. אני רואה את זה יום-יום, נשים שנזכרות בעצמן בגילאי 45-50״.
אותה נעמה מהשכונה
– הפרסום שינה אותך?
״קצת קשה לי להעיד על עצמי, אבל מהסביבה הקרובה אני יכולה להבין שנשארתי אותה נעמה מהשכונה. אני בקשר עם חברי ילדות וחברים מהצבא. אנחנו נפגשים כל הזמן. אני אדם ששומר על קשרים, כל החברים שלי הם מכרמיאל, אין לי חברים סלב׳ס חוץ מליהיא גרינר וליה גיל שהכרתי בהישרדות. אני אותה נעמה כמו לפני 25 שנים, רק בוגרת יותר עם קמטי הבעה של גיל, שזה בסדר״.
– מה היית אומרת היום לנעמה בת ה-10?
״אני חושבת שנעמה של גיל 10 היא זו שהביאה לנעמה של היום. תמיד העזתי והייתי יוצאת דופן. בחופש הגדול בגיל 10 היה לי משעמם. לא היו אז פלאפונים או פלייסטישן, התחשק לי לבדוק אם אני מסוגלת לנסוע על אופני ה-BMX הכחולות שלי לעבודה של אמא, בעכו… ארזתי תיק קטן עם בקבוקון מים והמון מסטיקים שאני מכורה אליהם ויצאתי לדרך. התחלתי לפדל על כביש 85 שאז רק התחילו להרחיב אותו, אז הוא היה כביש צר עם עליות שעבר בתוך הכפרים. אף אחד מההורים לא ידעו שיצאתי. הגעתי לצומת אחיהוד, שיא הקיץ, הזעתי והייתי אדומה כמו עגבנייה. הייתי גמורה, התחלתי לבכות. נהג מונית עצר, שאל לשלומי והציע להסיע אותי עד עכו. אמרתי לעצמי, ׳אם אעלה על המונית לא יזכרו לי את חצי הדרך שעשיתי׳. אמרתי ׳לא תודה׳, נחתי קצת והמשכתי בדרך. כל הגוף שלי היה מלוכלך וכואב אבל הצלחתי להגיע לאמא שלי. היא הייתה המומה. כששמעה שרכבתי את כל הדרך באופניים היא התעלפה ובמקום לטפל בי שהייתי סחוטה ועייפה, טיפלו בה… אבא ואמא החרימו לי את האופניים אבל אני יודעת שהם סיפרו בגאווה על מה שעשיתי… אני חושבת שזה מגדיר היטב איזה אדם אני. הייתי ילדה שמעיזה ועד היום אני כזו. כמובן שאם הייתי האמא של עצמי הייתי מתפחלצת אם הבת שלי הייתה נוסעת לבדה 25 ק״מ באופניים… מה שכן לא הייתי פוסלת לה את הרעיון אלא אומרת לה שאני מוכנה ללוות אותה כל הדרך״.
– מה הלאה, נעמה?
״ אני ממשיכה לחלום כל הזמן, עושה את מה שאני אוהבת ברמה הכי גבוהה שיש. חשוב לי לשמור על הקיים, זה מאתגר לא פחות מאשר לפתח ולפתוח תחומים נוספים״.
