זהר.נט חדשות כרמיאל
יהודה ארבל מראשוני שכונת מכוש בכרמיאל שמאז פרישתו לגימלאות מקדיש את כל זמנו לאומנות, מציג בהיכל התרבות תערוכה על שואה, תקומה ועל הוריו ששרדו את הנאצים. ראיון
מאת גיל דובריש
יהודה ארבל (73) מכרמיאל הוא דור שני לשואה, נולד כחודשיים לפני קום המדינה במחנה מעצר בקפריסין, שם נכלאו הוריו כשניסו לעלות ארצה. את הצלקות ש״ירש״ מהילדות, הוא מתרגם ליצירות אומנות מיוחדות שעוסקות בעיקר בשואה, תקומה והנצחה. בימים אלה מוצגת בהיכל התרבות בכרמיאל תערוכה מיצירותיו בשם שורשים וכנפיים – ״כי אנחנו רוצים לתת לילדים שלנו שורשים, אבל גם שיפרשו כנפיים ויעופו״ הוא מסביר.
ארבל בכלל לא עסק באומנות עד שפרש לגימלאות, לפני כ-22 שנים. במשך שנים רבות עבד במספנות ישראל ובהמשך ברפא״ל בפרויקטים שהשתיקה יפה להם. בכרמיאל הוא מאז שנות ה-80 כשעבר עם משפחתו מקריית חיים, עיר הולדתו והיה בין ראשוני שכונת מכוש. ״הייתי פעיל בהקמת השכונה, מכו״ש למעשה זה ראשי תיבות של מכון שלוש ברפא״ל. השכונה הוקמה על-ידי עובדי רפא״ל במורה לייהד את הגליל, ואת זה אנשים רבים לא יודעים. בנינו 61 יחידות דיור, העובדים שעברו אז לכרמיאל קיבלו מענקים מיוחדים מרפא״ל״.
האומנות חיכתה עד לרגע המתאים, כשארבל פרש מהעבודה – ואז הכל התפרץ החוצה. ״כשעבדתי כל השנים האלה פשוט לא היה לי זמן לעסוק באומנות״ הוא מסביר. ״אני זוכר את היום הראשון שלי אחרי הפרישה לגימלאות, שמתי ווקמן ואוזניות ויצאתי לצעידה, התחלתי לשיר בקול רם ולא הבנתי למה אנשים ברחוב מסתכלים עלי בצורה מוזרה. ממש השתחררתי. ואז באתי הביתה, זו היתה שנה לפטירתו של אבא שלי, ירדתי לבית המלאכה ויצרתי דג בגודל של מטר וחצי, כי אבא שלי היה, בין השאר, גם דייג. זו הייתה היצירה הראשונה שלי, היא תלויה אצלי על הקיר עד היום״.
הוריו של יהודה ששרדו את השואה, יצאו אחרי המלחמה למסע ארצה שעבר דרך הרי האלפים באיטליה. השניים נישאו שם ועלו על ספינה במטרה להגיע לארץ. הם נתפסו על-ידי הבריטים ונכלאו במחנה מעצר בקפריסין, שם נולד יהודה. ״אבא שלי פיסל מהמרצפות של הצריפים במחנה, שהיו עשויות מאבן מקומית. לימים כשביקרתי ביד ושם ראיתי להפתעתי פסלים שאבא שלי יצר והעניק לנציב העליון הבריטי. זה ריגש אותי עד דמעות״ הוא מספר. ״מי שגידלה אותי הייתה סבתא שלי, שאיבדה את בעלה, סבא שלי, שהיה סגן ראש עיר בפולין.
הנושא של השואה והתקומה מלווה כחוט השני את היצירה של יהודה: ״גדלתי על השואה, בכל יום זיכרון אני מציג תערוכה בביתי, יש לי יצירות עוצמתיות, אני מציג גם בבתי ספר ומספר על הנושא. חשוב לי מאוד להנציח את השואה. בנוסף אני עובד עם משפחות נפגעות טרור ונפגעי פעולות איבה. הקשר שלי לנושא הכואב הזה, התחיל אחרי מותו של צביקה גולומבק מכרמיאל, בנם של אפרים ושרית, שנרצח בפיגוע במסעדת סבארו בירושלים ב-2001. את האנדרטה לזכרו, כאן בכרמיאל, של קוביית מזל סדוקה, אני הקמתי. אחרי זה פנו אליי עוד משפחות שיקיריהן נספו. יש אנדרטאות שלי בחיפה, בתל אביב, ברמת השרון, ברמת הגולן, בנהריה ובמקומות נוספים.
כשאני מבקש מיהודה להגדיר את מה שהוא עושה, הוא אומר: ״אני אומן פלסטי, עובד עם חומרים שונים ונהנה מאוד מהעבודה, 100% מזמני הפנוי אני משקיע ביצירה תודות לרעייתי דיצה שמאפשת לי את זה. היא עזר כנגדי. כשאני שקוע ביצירה, אני לא שותה ולא אוכל. אם הייתי יכול להתחבר לאינפוזיה זה היה הכי נוח. אז רעייתי דואגת שאני אשתה ואוכל. היצירה היא בעצמותיי. יום שאני לא יוצר, אני מרגיש שהוא יום מבוזבז, אני מוציא יצירה חדשה כמעט מדי יום״.
זו הפעם הראשונה שיהודה ארבל מציג תערוכה בהיכל התרבות בכרמיאל, אם כי הציג בעבר בבניין עיריית כרמיאל. התערוכה החדשה כוללת גם יצירות קינטיות, כולם עוסקות בתחום שנוגעות בשואה, בתקומה, בשורשים האישיים שלו – ממתכת ועץ, בחלק מהמקרים שילב כלים ששייכים להוריו, כמו כלי עבודה של אביו או כלי מטבח של אימו. אחת היצירות המרגשות בתערוכה היא פסל של ציפורים עפות, שיהודה יצר בעקבות סיפורה של אימו, אשר הסתתרה בתוך גזעי עץ ביערות אוקראינה מפחד הנאצים וחיות הטרף, נהגה להביט במשך שעות לשמיים ולקנא בציפורים החופשיות שעפו להן ממקום למקום.
יהודה מסביר: ״אני עובד בטכניקה שמשלבת ומחברת חומרים קשים, כמו עץ, מתכת, נירוסטה, אבן, פלסטיק. באומנות לא משנה מה אתה עושה, משנה התוצאה. יש לי הרבה ניסיום, יש לי ידע נרחב מאוד בנושא הטכני. היצירות שלי כוללות שילוב של חומרים וכלים שונים, זה יכול להיות מעדר, בורג, חלקי מכונות, הכל יכול להפוך ליצירת אומנות״.
– איך נראה יום שגרתי אצלך?
״אני קם בבוקר, שומע חדשות, באותו יום, נכנס לסדנה שלי ומתרגם את הכותרות ששמעתי ליצירה חדשה. ביצירות רבות אני משלב את השואה עם התקומה, כי לדעתי התקומה של עם ישראל נולדה מתוך השואה. כשאני מדבר על השואה, זה חותך אותי… בילדותי, שמרו עליי, לא נתנו לי לצאת מהבית. קשה להסביר מה זה לגדול בבית של ניצולי שואה״.
– היצירות שלך הן למכירה?
״אני לא מוכר יצירות, אני קרוב אליהן רגשית. לא מכרתי עד היום אף יצירה למרות שפנו אליי מאות אנשים. מה שכן, תרמתי בהתנדבות יצירות רבות, יצרתי אנדרטאות למען משפחות שרצו להנציח את יקיריהן שנפלו בצבא או בפיגועים. אני מעורב בפרויקט בשם קהילה זוכרת ויוצרת, מיזם יחודי שמפגיש בין משפחות שכולות ואומנים, מפגשים שמולידים יצירות אומנות ואנדרטאות ברחבי הארץ. אנחנו פוגשים את המשפחות מראיינים אותן ובהתאם לסיפור יוצרים יצירות. אגב, פעם אחת מסרתי יצירה במתנה, זה היה מכל הלב למישהי שפנתה אליי בבקשה כדי להעניק מתנה לבית האבות שבה נפטר אביה. אני בדרך כלל לא נפרד מהאומנות שאני עושה, מעדיף לשמור אותה קרוב אליי״.
כשאני מבקש לארבל לבחור את היצירה שהוא רוצה להצטלם לצידה, הוא מחייך. זו לא הפעם הראשונה שהוא שומע את הבקשה הזו… ״כולם בניי ואת כולם אני אוהב, כול היצירות שוות ערך. אם אני לא שלם עם היצירה אני לא מוציא אותה לאור״.
התערוכה שורשים וכנפיים מוצגת בגלריית היכל התרבות בכרמיאל עד 5.11.2021, פתוחה בשעות הפעילות של ההיכל. ניתן לתאם ביקור עם יהודה בטלפון 052-370-70-71.
