בית / קהילה / דעות / גיהנום בעיר האורות וגם – תובנות על ילדים

גיהנום בעיר האורות וגם – תובנות על ילדים

שתפו

אבי גיסברג טור אישי 1013אבי גיסברג, בן 42 יליד אורוגואי, שחקן עבר במכבי חיפה, עכו ובני סכנין. בין השגיו: דאבל היסטורי עם הנוער של מכבי חיפה, אליפויות בבוגרים במדי עכו ובני סכנין, שחקן סגל נבחרת הנערים וקפטן נבחרת ישראל צפון בגיל נערים, מנהל המכללה לכדורגל כרמיאל בחסות מכבי חיפה, פרשן כדורגל בין היתר בערוץ 2, ערוץ 1 וערוץ הספורט

פנייה אליכם ההורים ומורים יקרים…

כמה תובנות בעקבות התוכנית אקס פקטור  שכבר הסתיימה  וכל תוכניות השירה, גיטרה  ודומיהן. ואני רוצה דווקא לדבר על העונה שלפניה. ראשית אני מודה שאני צופה בתוכנית ואף מקליט אותה כשאיני יכול לראות.שירים תמיד הצליחו לרגש אותי ומילים לפעמים מוציאות ממני דמעה.  כן, אני טיפוס רגיש, אבל מעל הכל אני חושב שזה בית ספר לחיים ולמה? לראות ילד אוטיסט עומד מול אלפים ושר, ולראות בתוכנית האחרונה בחורה אמיצה עם תסמונת דאון עומדת עם כל האומץ שהיא אספה כל החיים ושרה לעיני האלפים ומול מאות אלפים בבית, זה לא דבר שהיה קל להם, אבל זהו הניצחון הענק שלהם.

שנים שאני עובד עם ילדים,  אם זה בכדורגל ואם זה בעבודתי שהייתה ברווחה במשך שנים ואני תמיד טוען טענתי ואטען, אולי לא כל ילד טוב בכדורגל או בכדורסל, אולי לא כל ילד טוב במתמטיקה או בהבעה, אבל אני בטוח שבכל אחד ואחד יש משהו שהוא טוב בו ואת זה צריך לטפח ומזה צריך להעצים את הילד, לתת לו משם את הביטחון שחסר לו, לטפח את מה שהוא כן טוב בו – ולא תמיד להראות לו את חוסר שביעות הרצון שלנו ממה שהוא לא טוב בו. חובתנו כהורים, כמורים, כמדריכים וכבוגרים, לעשות את זה. ילד שטוב בציור צריך לקבל את מלוא תשומת הלב וההעצמה דרך הכישרון שלו בציור, בשירה, או בכל דבר אחר. דרך זה הילד יקום מהמקום החשוך שבו היה ויתפתח זה ישנה אותו, את האישיות שלו ואת הרצון שלו להתחבר, להיות שייך ולהגיד – הנה תראו אותי איזה יופי אני יודע לעשות!

הייתי חייב לכתוב את זה לתשומת ליבם של כל מי שהקדישו שתי דקות לקרוא את זה. זיכרו, כולנו יכולים לתת למישהו את הכוח ואת ההרגשה הטובה. תמצאו בילד שמולכם את הכישרון שבו, את הדבר שבו הוא יכול להתבטא  להתבלט להתחזק, אותו דבר שבו הוא ירגיש טוב ומשם הוא יצמח. מילה טובה, חיבוק וחום עדיפים על  רגשי אשם ולומר לו כמה הוא לא בסדר.

ולבחור האוטיסט והבחורה עם תסמונת הדאון, מחזיק לכם אצבעות בכל דרך שבה תלכו, לא בגלל מי שאתם – בגלל הכישרון שלכם!

תובנה

בעידן שבו אנחנו הורסים את ילדינו במו ידינו, כשהילד מתקשר דרך מחשב, מכור לטלויזיה ולא מרים עיניים מהפלאפון, תזכרו תמיד שרבע שעה תופסת או מחבואים בטבע, הרבה יותר טובה ואפקטיבית משעה במחשב או בטאבלט!

הפיגוע בפאריס

עיר האורות והתרבות פאריז הפכה לגיהנום, חבורה של בני שטן החליטה להרוס, לגדוע ולהמית אנשים שסך הכל רצו לבלות ולחיות.

המלחמה בטרור צריכה לעלות מדרגה. זו מלחמה שכל יום שעובר הם צוברים תעוזה וביטחון. צריך לכתוש וליישר כל שטח אדמה, שדעא"ש שם בה את כף רגלו, להטיל סנקציות על סוריה, אירן ודומיהן עד שיתחננו, שירדו על הברכיים ויעשו סדר אצלם בבית. ככה זה לא יכול להימשך. הפלת המטוס הרוסי ועכשיו שרשרת הפיגועים בפאריז, אסור לעבור בשתיקה. העולם צריך להתאחד ולהכות בטרור בכל הכוח. הם הרימו את הראש מעל המים, צריך להטביע את הראש ולהתחיל מראשי הנחש. העולם צריך להתעורר למציאות אחרת וזאת מציאות שצריך לשנות, לא סיכול ממוקד אלא מכה אנושה שלא תשאיר להם ספק! בעולם צריכים לשלוט הטובים וצריך לרסק את הרוע בשביל כולנו, בשביל העתיד של ילדינו, בלי פוליטיקה, בלי ימין שמאל, רפובליקנים או דמוקרטים, לייבור או שמרנים, כולם ביחד למשימה אחת דחופה – חיסול הטרור תאי הטרור ומדינות חסות לטרור… די. מספיק לנו. העולם צריך לומר את דברו במעשים.

ולא אני ממש לא מצליח להבין את האנשים ששמחים לאיד. הרשת גועשת מויכוחי סרק ומשפטים כמו “מגיע להם”, “שיבינו אותנו“… נכון הם צריכים להבין אותנו אבל להגיד מגיע להם? על 150 הרוגים? על 100 פצועים במצב אנוש? על אנשים צעירים שהיו במקומות בילוי ונטבחו ללא שום סיבה? על זה אפשר להגיד מגיע? האם איבדנו צלם אנוש?

משתתף בצער כל הרוג והרוג חף מפשע, והלוואי הלוואי שיגיעו ימים שקטים וטובים עלינו וגם על כל העולם.

– בשבוע הבא נחזור לשפיות שלנו הכדורגל ושנדע ימים שנוכל לדבר רק על זה.

כתבה מעניינת:

אבי גיסברג קורונה צילום עצמי

קורונה – מה עושים עם זה?

שתפו אבי גיסברג, כדורגלן עבר במכבי חיפה, עכו ובני סכנין, השיג דאבל היסטורי עם הנוער של …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.