גרגורי ניטישנסקי באליפות ישראל ביחד עם בנו מריאן ואיתן וידר. צילום: פרטי
גרגורי ניטישנסקי באליפות ישראל ביחד עם בנו מריאן ואיתן וידר. צילום: פרטי

אלוף בן 70

שתפו

גרגורי ניטישנסקי הכרמיאלי הוא אלוף ישראל לסניורים בטניס שולחן. ״אני תמיד רוצה לנצח, בכל גיל״ הוא מספר בראיון מיוחד. וגם: מה סוד ההצלחה שלו בגיל 70?

מאת גיל דובריש

בסוף השבוע שעבר עמד גרגורי ניטישנסקי מכרמיאל על הפודיום באליפות ישראל בטניס שולחן והניף בהתרגשות את גביע האליפות שבו זכה. הידיעה הזו היתה זוכה לכל היותר לאזכור קצר במדור הספורט, אבל מדובר בתחרות לגילאי 70 ומעלה – וזה, אני חייב להודות, הוא סיפור מעורר השראה בפני עצמו. ״התרגשתי מאוד, שמחתי לנצח ולזכות במקום הראשון״ מספר גרגורי. ״רציתי לנצח, אני תמיד רוצה לנצח לא משנה באיזה גיל…״

55 מעלות מתחת לאפס

לפני כשלושה שבועות חגג גרגורי את יום הולדתו ה-70. כמו שתבינו תכף, לא מדובר בגימלאי טיפוסי, אלא באדם תחרותי מאוד שספורט הוא חלק בלתי נפרד מחייו.
לענף טניס השולחן הגיע לפני כ-55 שנים, כשהיה נער בן 15 בעיר מולדתו קייב – היום אוקראינה, אבל אז חלק מברית המועצות הסובייטית. ״שיחקתי טניס שולחן להנאתי בבית הספר, באוניברסיטה וגם במקומות העבודה, לא הייתי מקצוען אבל תמיד זכיתי במקומות הראשונים בתחרויות״ הוא משחזר.

כשסיים לימודי הנדסה באוניברסיטה נשלח ניטישנסקי לעבוד באתרי הגז הטבעי בסיביר. זה היה בשנת 1974. ״עבדתי חמש שנים בכפר קטן ונידח שלידו היה אתר הגז הטבעי הקרקעי הגדול באירופה. בברית המועצות באותם ימים, אם שולחים אותך למקום כלשהו, אתה לא שואל שאלות״ הוא צוחק. ״היה שם קשה, בחורפים הטמרפטורה צנחה ל-55 מעלות מתחת לאפס. עבדנו מתחת לאדמה, הגז שקדחנו נמכר לכל אירופה״.

וגם שם, בקור המקפיא מצא ניטישנסקי זמן לשחק טניס שולחן. ככה זה אצל הרוסים, יכול להיות המקום הכי נידח בעולם, אבל יהיה שם שולחן טניס… ״היה כל-כך קר, אני זוכר ששיחקתי עם כפפות על הידיים ואנשים אחרים שיחקו עם כובעי פרווה שכיסו את ראשם ואת אוזניהם״.

– וגם שם ניצחת בתחרויות, במינוס 55 מעלות?
״בטח, אני לא מוותר לאף אחד, זה האופי שלי״.

גרגורי ניטישנסקי משחק טניס שולחן בקייב, שנת 1975
גרגורי ניטישנסקי משחק טניס שולחן בקייב, שנת 1975. צילום מהאלבום הפרטי

מתאמן עם הצעירים

אחרי 5 שנים במזג אוויר שגם פינגווינים לא מתים עליו, סיים גרגורי את העבודה בסיביר וחזר לעירו קייב, שם ניהל מחלקת תיקוני גז בבנייני מגורים. בשנת 1990, כשהיה בן 39, עלה ארצה עם המשפחה ומאז הוא מתגורר בכרמיאל. ״לא היתה פה עבודה בתחום הגז, מצאתי עבודה במפעל כתר כמבקר איכות ובהמשך כמנהל מחלקת ביקורת במחלקת ייצור ואריזה. לפני כשנתיים יצאתי לגימלאות אחרי יותר מ-20 שנים בחברה״ הוא אומר.

– ומה עם טניס השולחן?
״מיד אחרי שעליתי לארץ הצטרפתי לאגודה המקומית בטניס שולחן בניהולו של איתן וידר. שיחקתי בליגה לטניס שולחן, אחרי כמה שנים, הייתי בשנות ה-40 לחיי עזבתי והלכתי בעקבות ילדיי מריאן ודיאנה שהתאמנו בקראטה. לשלושתנו יש חגורה שחורה דאן 2… בשנת 1999 אפילו ליוויתי את הבן שלי שהשתתף באליפות אירופה לנוער בקראטה. הספורט הוא חלק מהמשפחה שלנו״.

קיראו עוד סיפורים אישיים מרתקים:

אחרי הפסקה של עשור בערך, חזר גרגורי לאהבה הראשונה…טניס שולחן. הוא הצטרף לבית ספר לספורט הישגי כרמיאל בהנהלת איתן וידר והחל להתאמן בהדרכת יעקב כץ ודימה אברמנקו. ״כשחזרתי להתאמן ביקשתי מאיתן וידר שישלב אותי בחוגים של הילדים והנוער, לא עם המבוגרים״ אומר ניטישנסקי.

– למה?
״כי האנשים שמתאמנים בגיל מבוגר משחקים להנאתם בעוד שהילדים מתאמנים בצורה מקצועית. רציתי להתאמן חזק, לא רק בשביל הכיף. עד היום אני מתאמן עם הצעירים, יש שם ילדים מגיל 10 ועד 20, כשאני משחק איתם אני לא מרגיש בן 70״…

תחשבו חיובי

גרגורי מעולם לא השתתף בתחרויות רשמיות, לא בברית המועצות ולא בארץ. לכן הופתע כשמאמנו כיום, יעקב כץ הציע לו לקחת חלק באליפות ישראל לסניורים בגיל 70. ״אני לא ממש רציתי להשתתף בתחרות, אני מתאמן בעיקר בשביל לשמור על הבריאות ובשביל ההנאה, אבל יעקב ידע לשכנע אותי, הוא אמר לי שאני יכול להצליח בתחרות, שאני מתאמן כמו מקצוען. אז השתתפתי״ צוחק גרגורי.

״יש לי אופי תחרותי, אני לא אוהב להפסיד, ממש לא – גם הבן והבת שלי כמוני – הם מאוד תחרותיים. באתי לאליפות ישראל כדי לנצח ולהיות במקום הראשון, לא פחות מזה. שיחקתי נגד מתמודדים שיש להם ניסיון בתחרויות ועדיין פעילים בליגות״.

אליפות ישראל התקיימה במשך כשבוע בקריית חיים. המתמודדים בתחרות הסניורים חולקו ל-4 בתים מוקדמים, כאשר שני הראשונים מכל בית עלו לרבע הגמר. את המשחק הראשון ניצח גרגורי טכנית כי המתמודד לא הגיע, בשני המשחקים הנוספים בשלב המוקדם כבר נאלץ להתאמץ – אבל עבר אותם בצורה חלקה ועלה לשלב הבא. גם את רבע הגמר הוא צלח ועלה לחצי הגמר, שם ניצח והעפיל לגמר הגדול. אחרי שזכה גם במשחק הגמר, הושגה המטרה: ניטישנסקי עלה לפודיום והניף את הגביע.

מניף את הגביע באליפות ישראל. גרגורי ניטישנסקי אלוף ישראל טניס שולחן סניורים צילום פרטי
מניף את הגביע באליפות ישראל. צילום פרטי

– הגמר היה המשחק הכי קשה עבורך בתחרות?
״הכי קשה היה לי דווקא בחצי הגמר, אולי בגלל שהעפלתי לשלב כזה מתקדם – מרחק ניצחון מהגמר עצמו ופתאום נכנסתי ללחץ. הייתי מאוד נוקשה, מאוד לחוץ. ניצחתי בקושי 3:2. בגמר דווקא הייתי משוחרר, זה היה קל במיוחד, ניצחתי 3:0. אני רוצה לומר תודה לילדיי מריאן ודיאנה שהגיעו לעודד אותי בתחרות, לאיתן וידר ולמאמן יעקב כץ שהיו ותמכו, בלעדיהם אני לא יודע אם הייתי מסוגל לנצח״.

– מה הסוד שלך, איך אתה שומר על עצמך בגיל כזה?
״אני אוכל בריא וחושב על אוכל בריא… ופחות אלכוהול״ הוא צוחק. ״וברצינות, אני מתאמן בכל יום, מרים משקולות בבית, מבצע שכיבות שמיכה והליכות בכל ערב. הכל בראש שלנו, אם אתה חושב חיובי – אז אפשר להשיג את המטרות״.

– מה הלאה, האם תנסה בשנה הבאה להגן על תואר האליפות?
״אני לא יודע אם אמשיך להשתתף באליפויות ישראל. צריך לחזק את המנטליות שלי, להיות ממוקד יותר במטרה. הבן שלי מנסה לשכנע אותי להשתתף באליפות אירופה לגילאי 70, אני בהחלט שוקל את האפשרות הזו״.

– מה אפשר לאחל לך, גרגורי?
״רק בריאות, אם יש בריאות יהיה הכל״.

כתבה מעניינת:

אמיר שמאי צילום אדי סטודיו לצילום

אמיר שמאי: בדרכו שלו

שתפובימים אלה מוציא אמיר שמאי את אלבום הבכורה שלו ״געגועים״. מה גרם לילד שכתב שירים …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.